שׁנק
* 1, ממנו שִׁנּוּק, *שָׁנַק, °שֶׁנֶק, * תַּשְׁנוּק, תַּשְׁנִיק.
1 [שמושי השרש שאולים בעבר' מן הארמ' שבתו"מ, ואכן בסור' ובמנדע' בא שנק בשמושים מקבילים (עי' ברוקלמן, מלון סור', מהד' 2 עמ' 791), וכל אלה שאולים, כדעת צִימֶּרן ואחרים, מאשור' תשְנִיקֻ, ובפעל גם סַנָק ואפשר שהיתה כאן בעקר צורת שפעל מן אנק (במק' חנק?) וצ"ע.]