פ"ע, שׁׂסַע, שׁׂסַעַת, שְׁסוּעָה, היה מְפֻשָׁׁׂק וסדוק, gespalten sein, être fendu; to be split up: כל מפרסת פרסה וְשׁׂסַעַת שסע פרסת מעלת גרה בבהמה אתה תאכלו (ויקרא יא ג). ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא וְשׁׂסַע שסע פרסה והוא גרה לא יגר טמא הוא לכם (שם שם ז). לכל הבהמה אשר הוא הוא מפרסת פרסה ושסע איננה שׁׂסַעַת וכו' טמאים הם לכם (שם שם כו). וכל בהמה מפרסת פרסה וְשׁׂסַעַת שסע שתי פרסת מעלת גרה בבהמה אתה תאכלו, אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה הַשּׁסוּעָה(3) את הגמל ואת הארנבת וכו' (דבר' יד ו-ז). — ובסהמ"א: שיש שפרסותיה סדוקות מלמעלה ואינן שסועות ומובדלות לגמרי (רש"י, ויקרא יא ג). וממפריסי הפרסה השסועה כלומר בריה שנולדה שסועה לשתי בהמות (רמב"ם, מאכל' אסור' א ו). בקשו תחבולה להתיר השליל אשר יצא מבטן הבהמה והוא לא מעלה גרה ולא שוסע (ר' סהל הקראי, אגרת תוכחת לריב"ש, לקוטי קדמוניות, נספחים 28). וכל ב"ח שסועי רגלים ברוב פרקים יולידו רוב בנים (גרשום בן שלמה, שער השמים ד א). — ואמר הפיטן: ולא יאכל פנימית, בזדון ובתרמית, ולא יבדיל להצמית, שסועי התורים (רשב"ג, שמר לבי מענה, ביאליק-רבניצקי ב, 150).

— פִע', שִׁסַּע, וַיְשַׁסַּע, וַיְשַׁסְּעֵהוּ, בְּשַׁסַּע, קרע לשנים, קרע קרע בדבר, zerreisen, einreissen;déchirer; to tear (up), rend: וְשִָסַּע אתו (את העוף) בכנפיו לא יבדיל והקטיר אתו הכהן המזבחה (ויקר' א יז). ותצלח עליו רוח יי' וַיְשַׁסְּעֵהוּ   כְּשַׁסַּע הגדי ומאומה אין בידו (שופט' יד ו). —  ובהשאלה, שסע אנשים בדברים1:  וַיְשַׁסַּע דוד את אנשיו בדברים ולא נתנם לקום אל שאול ש"א כד ח. —  ובתו"מ:  שסע (את עולת העוף) ולא הבדיך, ואם הבדיל כשר זבח' ו ה.  בא לו לגוף היה משסעו ביד אבל לא בסכין, בין ששיסע ביד ובין ששיסע בסכין שיסע ולא הבדיל, הבדיל ולא שיסע, כאילו לא שיסע תוספת' זבח' ז י.

—  פֻע', °שֻׁסַּע2, —  נקרע:  ודרך רפואתו כך שתמתח הראש לאחור ויאחוז ויוקח העור וישוסע וכו' וישוסע מה שהוא בין הטבעות מן האמצע נכח שסוע העור וכו' וראוי שיקפלו שפת שסוע העור ויתפרו לבדם קאנון ג ט.  וראוי בקצת העתים שישוסע הבשר שסוע יתר שם ד ד. —  ואמר המשורר:  שלום לאור מערב אשר ערב כפי שֹׁאַת לבבות בעדו שֻסעו רמב"ע, נטפי דמעות, ברודי קסח.  יהיו משסעים כשסע הגדי אברהם פרווינציאלי, מה תהמי, מבחר השירה באיטליה, שירמן רמח.  נשסעה כאשר ישֻסע גדי עזים מן זאבי ערב אליהו חלפן, שיר השלום, כנסת ישראל, שפ"ר, תרמח.

—  הִפע', °הִשְׁסִיעַ, — כמו פִע',:  ואמר הפיטן:  אל נא יום זה על קץ תפסיע וחלץ שסועה מכף משסיע יוסף הקטן אבן אביתור, אל נא יום זה, הוש' להוש"ר ספרד'.