קל לא נמצא במקרא.

— פִע', שִׁסֵּף, — גזר בחרב, בתר, נתח, in Stücke hauen;  découper; to cut to pieces: ויאמר שמואל כאשר שכלה נשים חרבך כן תשכל מנשים אמך וַיְשַׁסֵּף שמואל את אגג לפני יי' בגלגל (ש"א טו לג). — ובתו"מ: וקרע (ויקר' יג נו), יכול יקרע בו קרע קטן וכו' ת"ל אותו, אי אותו יכול ישספנו1 וינחנו במקומו, ת"ל מן הבגד, ינתקנו מן הבגד (ספרא ויס תזריע פרק טז). — ואמר הפיטן: חרבוני קיץ ילהטם לשסף (ר"א קליר, אווי סכת, קרוב' ב' סכות). גאונו מות ישסף (רמב"ע, אם חסדך שכחנו, דוקס 76). נותרה ביד משסף יונה נחפה בכסף (ר"י הלוי, אפתחה שערי). — ואמר המשורר: לבב צרים נחלת וחרב במראיתה משספת (ר"ש הנגיד, נגלית ישרה, בן תהלים, הברמן א, 141). גם שֹׁד יהודה כבדי שסף (ר"י הלוי, שלום לגבר, זמורה ג, 25).

— פֻע', °שֻׁסַּף, ששִׁספו אותו: ובדיל בשר חזיר מתועב סרוח, נבאש מלוח, בלי לחלוח, שוספו באכזריות חמה (יוסיפון, גינצבורג קכז). — ואמר הפיטן: אלהים אלי אתה נגדך עלומי נחשָׂפו, נפשי ועצמותי מפחדך שֻׁסָּפו (רשב"ג, אלהים אלי, ביאליק-רבניצקי ב, 178). קצין מֻכמר, נין צוף כמר, וישֻסף וישֻמר ולארבעה זֻמר (תמימים כרָשו ארץ, קרובות לפורים). — ואמר המשורר: גדי להלחם בארי נכסף וכו' וכמעט בשיניו שֻסף (יהודה בן ששת, שער השיר, 8).

— קל, בינ' °שׁוסֵף: שמעו כי שָנן אב חרב שוסף, נבהלו נחפזו פן בנו בו יסֵף (רסע"ג, איכה מעביר, סליח' ת"ב, סדור רסע"ג, שכג).