שָׁעִיעַ

° 1, ת"ז, — חָלק, רך: לאחר גמר בניין סדין את הכותל בסיד בלוח שהוא כשיעור סנדל ויש בו רצועות שאוחזין בהן ומעבירו על הסיד כמה פעמים עד שנעשה שעיע (ערוך ערך סנדל). שערות בעלי חכמה הם בראש שעיעין, ר"ל רכים ובזקן קשים (ר' נפתלי ב"ר יעקב אלחנן, עמק המלך, רישא דז"א נו, קנח).



1 [מן הארמ' שַׁעִיעַ שבתו"מ.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים