1, ש"ז, רק מ"ר סמ' שַׁעֲלֵי — כמו שֹׁעַל, במשמ' מלא כף יד: ותחללנה אתי אל עמי בְּשַׁעֲלֵי שעורים ובפתותי לחם (יחזק' יג יט). — ובסהמ"א: ואמר המשורר: ואל נא תשאלו גשמי נדבות לעב, כי שעלי יצחק מריקיו (רשב"ג, כאין נשאו, ביאליק רבניצקי א 84). — °וגם במשמעות כף הרגל2, ואמר המשורר: אחונן את עפר רגלם ואשק בדרך צעדו בה שעליהם (רמב"ע, בראדי, דיואן, קיא). — ונוהג בדבור הצרוף על כל צעד ושעל, במשמ' בכל מדרך כף רגל3. ועי' שֹׁעַל.