1 ש"ז, מלא כף היד, ששמשה אף מדה Handvoll; poignée; handful: כה יעשון לי אלהים וכה יוספו אם ישפק עפר שמרון לִשְׁעָלִים2 לכל העם אשר ברגלי (מ"א כ י). מי מדד בְּשָעֳלוֹ מים3 ושמים כזרת תכן וכל בשלש עפר הארץ וכו' (ישע' מ יב).— ובתו"מ: גבור אם מהלך בדרך ויצמא למים אינו שותה פחות מעשרה שעלים וכו' ואני כל מימי בראשית צמצמתי לתוך שעלי שנאמר מי מדד בשעלו מים (ר"ל בשם ר' ינאי, פסיק' רב', מא"ש, קלד:). אחזו לנו שועלים שועלים וכו' שועלים קדמאה מלא ותניינא חסר שעלים כתוב על שם שעלו4 של ים (ר' ברכיה, מד"ר בשלח כב). — ובסהמ"א, גם במשמ' כף הרגל: ומפני זה היה המרבע נצב הזווית שועל וזרת במדידת הארץ (ראב"ח, המשיחה והתשבורת, 22). ואני מתחיל לדבר ממדידת המרבע שוה צלעותיו וזויותיו אשר אמרתי עליו שהוא השועל והאיפה אשר אליו תחזור כל מדידה וכל שעור וכו' (הוא, שם, 23). — ואמר הפיטן: פקדת צאנך על ידי נאמן, לחלצה מצען ולהעבירה כמי שֹׁעַל (יוסי בן יוסי, אתה כוננת, עבודת יוה"כ). מי ימוד מי שעליך, מי יחשוף תהום הדם רגלֶך (ר"א קליר, מי ימלל, מוסף יו"כ מחז' איטל' ב, קכח.). גדת בכן למשוי ממי שעל5, דעת מפקד יפי פעמי נגל (הוא, קרוב' שבת שקלים). למענהו כל עשה ופעל, אדיר אשר מדד עיים בשוֹעל (ר' שלמה בן אבון, שירו לאל, קונטרס הפיוט' ג). ועוד הוסיף מעל לאל מודד שעל5, בטל עוד מהעל, קרבן תמיד מועל (שלמה הבבלי, אין צור, זולת שבת א חנכה). ימים הקוה כלם, יבשה להראות השכילם, כון בשעלו מדת משקלם (יוסף טוב עלם, ארנן חסדך, קרוב' לשבת ב' אחר הפסח). זכור לי ברית אבות בפרשי לך כף ושעל(13), ממית ומחיה מוריד שאול ויעל (שמואל בן יהודה בן נתנאל? וארץ שפל רוּמי, סליח' לי' טבת, תכלאל א, קצח.). לך שוכן על אפרוש שעל6, ואשפיל ראשי כדל נגעל (ישראל נגארה, לך שוכן על, עולת תמיד נו). הן כל אלה יפעל, מדד מים בשעל6 (אגגי קם, סדר פורים, עבודת ישראל 449). — ואמר המשורר: להתגבר עלי חיל צר בחיל צור אשר יקח חילים בשעלים (ר"ש הנגיד, הלי תעש, הברמן א, 20). כי כל אמריך מכֻתבים על ידי ונמדדים כמי שעל (הוא, רעי התאונן, שם ב, 19). ואל נא תשאלו גשמי נדבות לעב, כי שעלי יצחק מריקיו,  אשר לו שם ביום החום שעליו למול סלע, עדי יפתח נקיקיו (רשב"ג, כאין נשאו, ביאליק-רבניצקי א, 84). בטרם מדדת בשעל6, ממדי תחת ומעל, הנחת וַתעל, ארוכה וְתעל, לשבי מעל (ר"י חריזי, תחכ' יד, 151). ועי' שַׁעַל