שַׁעַם

* 1, ש"ז, — קלפתו הרכה והגמישה של מין ממיני האַלון, אלון השעם, שעושים ממנה כלי שמוש שונים, Kork; liège; cork: סנדלי בהמה של מתכת טמאין, של שעם טהורים (כלים יד ה). חלצה וכו' בסנדל של שעם ובסנדל של סיד (תוספת' יבמ' יב י). שלשה סנדלין של אדם טמא מדרס וכו' ושל שעם ושל צפירא טהור מכלום (שם כלים ב"ב ב יא). משמרת של יין שבלת וכו' של שעם ושל צפירה ושל חבלי שעורן ברמונים (שם ה יב). אחוי דאימיה דרב כהנא חלץ בלילה ביחיד בלילי שבת בסנדל של שעם ומעומד (ירוש' יבמ' יב א). מהו לצאת בסנדל של שעם ביום הכפורים עמד ר' יצחק בר נחמני על רגליו ואמר אני ראיתי את רבי יהושע בן לוי שיצא בסנדל של שעם ביה"כ וכו' אמר רבה בר בר חנה אני ראיתי את רבי אלעזר דמן ננוה שיצא בסנדל של שעם בתענית צבור (יומא עח.). חוצלות של שעם ושל גמי ושל שק ושל ספירא מטמא טמא מת דברי ר' דוסא וכו' (סוכה כ:). חלצה במנעל הנפרם וכו' בסנדל של שעם ושל סיב וכו' (יבמ' קב:).



1 [לפי הרמב"ם והערוך קרוב שעם אל שגם, עי' שם, ולפי פרוש הגאונים לכלים (אפשטין עמ' 36) הוא דומה לכיזוראן, שהוא קנה במבוק, ונראה שהמלה שאולה, וקרובה היא לערב' צמע' صمغ גומי, וצ"ע.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים