קל לא נמצא במקורות הקדומים.

— נפע', נִשְׁעַן, נשען אדם על זולתו, על יד זולתו ועל דבר, נסמך עליו, sich an lehnen, stützen; s'appuyer; to lean: הניחה אותי והימשני את העמודים אשר הבית נכון עליהם וְאֶשָּׁעֵן עליהם  (שופט' יו כו). והנה שאול נִשְׁעַן על חניתו (ש"ב א ו). בבוא אדני בית רמון להשתחות שמה והוא נִשְׁעַן על ידי (מ"ב ה יח). ויען השליש אשר למלך נִשְׁעַן על ידו את איש האלהים (שם ז ב). והמלך הפקיד את השליש אשר נִשְׁעַן על ידו על השער (שם שם יז). ובקצור, נשען תחת העץ, במק' ישב תחתיו ונשען עליו: וְהִשָּׁעֲנוּ תחת העץ (בראש' יח ד). — ובהשאלה, נשען האדם על האלהים או על משען שוא, בטח בו, such verlassen; se fier; to rely: והיה ביום ההוא לא יוסיף עוד שאר ישראל וכו' לְהִשָּׁעֵן על מטהו וְנִשְׁעַן על יי' צבאות וכו' (ישע' י כ). ותבטחו בעשק ונלוז וַתִּשָּׁעֲנוּ עליו (שם ל יב). הוי היורדים מצרים לעזרה ועל סוסים יִשָּׁעֵנוּ ויבטחו על רכב כי רב (שם לא א). יען היותן משענת קנה לבית ישראל, בתפשם בך בכפך תרוץ וכו', וּבְהִשָּׁעֲנָם עליך תשבר (יחזק' כט ו-ז). ועל יי' יִשָּׁעֵנוּ לאמר הלא יי' בקרבנו לא תבוא עלינו רעה (מיכ' ג יא). יִשָּׁעֵן על ביתו ולא יעמד יחזיק בו ולא יקום (איוב ח יה). כי נִשְׁעֲנוּ על יי' אלהי אבותיהם (דהי"ב יג יח). כי עליך נִשְׁעַנּוּ ובשמך באנו על ההמון הזה (שם יד י). בְּהִשָּׁעֶנְךָ על מלך ארם ולא נִשְׁעַנְתָּ על יי' אלהיך על כן נמלט חיל מלך ארם מידך, הלא הכושים והלובים היו לחיל לרב וכו' וּבְהִשָּׁעֶנְךָ על יי' נתנם בידך (שם יו ז-ח). — ונשען אל, באותה משמ': בטח אל יי' בכל לבך ואל בינתך אל תִּשָּׁעֵן (משלי ג ה). ונשען ב: יבטח בשם יי' וֵיִשָּׁעֵן באלהיו (ישע' נ י). — ובלי משלים: יתן לו לבטח וֵיִשָּׁעֵן ועיניהו על דרכיהם (איוב כד כג). — ונשען נחל לגבול, היה סמוך וקרוב אליו: ואשד הנחלים אשר נטה לשבת ער וְנִשְׁעַן לגבול מואב (במד' כא יו). — ואמר ב"ס: אל תשען על כחך ללכת אחר תאות נפשך (ב"ס גני' ה א-ב). — ובתו"מ1: ואין דורש ואין מבקש ואין שואל על מי לנו להשען על אבינו שבשמים (סוטה ט טו). איזהו הדופק, את שהגולל נשען עליו, אבל דופק דופקין טהור (אהל' ב ד). רכב עליה (על הפרה) נשען עליה וכו' פסולה (פרה ב ג). הזב מטמא את המשכב וכו' עומד, יושב, שוכב, נתלה ונשען וכו' (זבים ב ד). משל למלך שהיו לו בנים הרבה וכו' קטן שבכולם היה אביו אוהבו, אוכל עמו ושותה עמו נשען עליו ויוצא נשען עליו ונכנס (ספרי דבר' שנב, מא"ש, קמו). אית תניי תני נשענים בבהמה, אית תניי תני אין נשענים בבהמה, אמר רב חסדא מאן דאמר נשענין בבריא מאן דאמר אין נשענים בתש, רבי יוסה אומר אתפלגין ר' בא בר ממל וחברייא חד אמר נשענים וחורנה אמר אין נשענים , מאן דאמר נשענים בהוא דמסתמיך ציבחר, מאן דאמר אין נשענין בכובש את כבדו וכו' (ירוש' ביצה ה ב). שרשי אילן וכו' לא ישב עליהן לפי שאין עולין באילן ואין נתלין באילן ואין נשענין באילן (ערוב' ק.). מה גפן זו נשענת על גבי קנה, כך ישראל נשענין בזכות התורה הכתובה בקנה וכו' מה גפן זה נשענת על גבי עצים יבשים והיא לחה, כך ישראל נשענין בזכות אבות אע"פ שהם ישנין (מד"ר ויקרא לו). —  ובסהמ"א: עד שאין אדם יכול למדוד אותן ולחלקן בדרך ישרה ומשפט אמת אם לא ישען על החכמה הזאת (ראב"ח, חבור המשיחה והתשבורת, הקדמת המחבר, 2). אבל נשענתי בקשט נתיבה ומעגלי מישרים (מכתב חסדאי אבן שפרוט, הכוזרי, כז). וכל המאמין במשה רבנו ובתורתו חייב לסמוך מעשה הדת עליהן וישען עליהן (רמב"ם, ממרים א א). אבל נשענתי על שתי הקדמות וכו' (ר"ש א"ת, פתיחה למו"נ של הרמב"ם). ואשר הוא נשען על ידו בהשענו על קיר נטוי גדר הדחויה (חיד"א, מעגל טוב, 17). — ובמליצת הכתוב בענין כח הגבר: ישען על ביתו ולא יעמד (שו"ת ריב"ש קכז). ועי' בערך בַּיִת.

— קל, °שָׁעַן, סָמַךְ, שמש משען, ואמר הפיטן: בטל גבורה עודד ושעון גאולים ממסגר צפעון (רשב"ג, בטל אצור, ביאליק-רבניצקי ב, 125). קוויך בך שעַנים ובפיהם סדורה מלה (ענן הכהן, אליהו הנביא, שירמן, מבחר השירה העבר' באיטליה, 60). ובפרט בינ' פעו', שָׁעוּן, כמו נשען, ואמר הפיטן: קווים חסדיך ועל רחמיך שעונים (רש"י, ה' אלהי הצבאות, סליח' לערב ר"ה). ולא יישנו ולא יוכלו הנחה ולא ישעו עלי מבטח שעונים (ד"ה של יהודי מצרים וא"י, יעקב מן ב, 77). שחרו לשאת מדברותיו גלות מקום תלמוד תורה, בחיריו שעונים פן תהיו לומר כי הוא יבא אחרי בוחריו (ר' יצחק בר ראובן, את קולך שמעתי, אזהר', ט:). כלכם מצבים נגד חיל צבא מעוני בראתי אלה בינו עם שעוני (מנחם בר מכיר, אל אל, יוצר שבת נחמו).

— הִפע', °הִשְׁעִין, — סמך וסעד: ואשה זקנה היתה והיתה הבת תופסה במטה ונותנת ביד אמה ומשענת אותה (מדרש עשרת הדברות, ביהמ"דילינק א). כל מצב משלשה מצבים אלו יש לו עמוד חזק להשעין עליה את היהדות הכללית (ר"א צויפל, שע"י ח"ז, השקפה לטובה, טז:). — ואמר הפיטן: אלים כהשעין אב תחת עץ סכה ונצב להאריחם בנפש חשוכה (ר"א קליר, אלים כהשעין, קרוב' ב' סכות). בם תקעה יתדותיה בכפל להשעין ידותיה (הוא, שושן עמק, מוסף יוה"כ).

— הָפע', °הָשְׁעַן, — כמו נִפע', ואמר הפיטן: עיניו כיונים פונות לבו מושענים לחייו (שבתי בן משה, גן נעול, אופן א פסח).

— פֻע', °שֻׁעַן, — כמו נִפע': דרשנים טובים מטיבים וממַנים, ישרים מיושרים משוענים (תשובת גאון, קטע גני' JQR 9, 175). — ואמר הפיטן: תחת אילת עופר ברק מושיע בטל אמץ ינסם כאיתן בחרב וגזת טל שֻענתי מאז (ר"א קליר, תחת, תפלת טל). בו שֻעננו מעולם ויעננו נוראות (ר' שמעון בר יצחק, קרוב' ב' ר"ה).