1, ממנו *שִׁעֲמוּם, *שַׁעֲמוּם, °שַׁעֲמוּמִית, °שִׁעֲמֵם.

— פֻּעַ', *שֻׁעֲמַם, — לקה במרה שחורה: שפחה זו שוטה היא ניכפית היא משועממת היא (ב"מ פ.). — °היה שומם ועזוב (קרקע): ומאז החזקה ההיא היתה בוּרה ומשועממת שנים רבות ולא נשתמש בה אדם לסבת התרגשו' המלחמות (שו"ת הר"י מינץ והר"מ פאדווה נח, עה:). — ° נגרמה לו הרגשת שִעמום, נוהג בדבור ובספרות.

— הִתפ', *הִשְׁתַּעֲמֵם, — חלה ולקה ברוחו: שתה ג' כוסות יצאו שלשה חלקים מדעתו וכו' שתה כוס רביעית יצא כל דעתו נשתעממו כל הכליות ונטרף לבו וכו' (מד"ר במד' י).— °היה שרוי באפס מעשה וחסר ענין, נוהג בדבור ובספרות.

— פִעֵ', °שִׁעֲמֵם, — גרם להרגשת שִעמום: מה לו לחושק לשעמם אהובתו בדברים (אגרות שד"ל ל"ד).