*, ת"ז, נק' שַׁעֲמוּמִית, — מי שהשעמום משתלט עליו בקביעות, בעל מרה שחורה,  melancholisch; mélancolique; depressed: אמר לו שוטה היא, שעמומית היא, חולה היא (תוספת' כתוב' ז י). ואמר לו חולה היא, שוטה היא נרפית היא שעמומית1 היא (שם ב"ב ד ה). אשר תשטה וגו' להביא אשת חרש ואשת שיעמום שבית דין מקַנים להם וכו' (ספרי נשא כ). לרבות אשת חרש ואשת שוטה ואשת שעמום ת"ר, סוטה כז. וכעין זה שם כד. ומד"ר במדב' ט.