ש"ז, מ"ר שְׁפָנִּים, — בעל חיים מן הטורפים בגֹדל ארנבת השוכן בנקיקי סלע1, Klippdachs; memotte; rockßbadger, Syriacus hyrax: ואת הַשָּׁפָן כי מעלה גרה הוא טמא הוא לכם (ויקר' יא ה). ואת הַשַָּׁפָן, כי מעלה גרה המה ופרסה לא הפריסו וגו' (דבר' יד ז). סלעים מחסה לַשְׁפָנִּים2 (תהל' קד יח). שְׁפָנִּים עם לא עצום וגו' (משלי ל כו). — ובתו"מ: אף הגמל והארנבת והשפן והחזיר (ר' שמעון, עוקצ' ג ג). את השפן זו מדי וכו' מה השפן הזה יש בו סימני טומאה וסימני טהרה כך היתה מלכות מדי מעמדת צדיק ורשע (מד"ר ויקר' יג). — ובסהמ"א: שועל אחד היה דק ודל בשר וכו' ושב כמו השפן מחוסר וכפן (ר"י בן זבארה, ספר שעשועים ח, דודזון,100). מעוז ירושלים מחסה הוא לשפנים עם לא עצום כמוכם הגבורים (מאפו, אהבת ציון, טז).— ואמר הפיטן: שפן וצעירת רגלים צבאו על ירושלים (ר' מנחם בר' מאיר, אין מושיע, יוצ' שבת ב חנכה). — ואמר המשורר: מה תיראו רכי הלבב, בושו יחדיו שפני סלע (רמח"ל, לישרים תהלה, ג). — °ובמשמ' ארנבת ביתית, Lepus cuniculus; Kaninchen; lapin; cony, rabbit, נוהג בספרות ובדבור3.