שֶׁקֶד

* 1, ש"ז, — שקידה, השתדלות, ואמר בן סירא: שקד2 עשיר ימחה שארו דאגת מחיה תפריע נומה (ב"ס, גני' לא א). — ואמר הפיטן: שתה על פי מכהן בבית שקד שמר בדק הבית (ינאי, ארץ חמדה, קרוב' ויקרא, זולאי, קמג). שמי שמים, שרות בית זבול, שפר שחקים, שנאן מעון, שקד מכון, שלום ערבות (ר"א קליר, אל שת, שחר' יו"כ, מחז' איטל' ב, פג.). במקור נדפס 'שחר' צו"כ'. תקופים בשנן בשקד בשבח שירות ישביצו (רשב"ג, אל נקדש, ביאליק-רבניצקי ב, 189).



1 [עי' בהערה הבאה.]

2 [כצ"ל וכך בגליון. בפנים כ"י ב"ס: שקר. ועי' בדברי סגל,  ב"ס השלם, עמ' קפט. ואף במקום אחר בספר ב"ס גורס התרגום היוני שקד במקום שקר (מב יא), עי' שֶׁקֶר, והערה שם.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים