שָׂקַר
1, קל לא נמצא במקרא.
— פִע', מְשַׂקְּרוֹת, — שקר עיניו, שם סקרה, צבע אדֹם על פניו2, rot schminken; mettre du rouge; to rouge: ויאמר יי' יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון וּמְשַׂקְּרוֹת עינים וכו' (ישע' ג יו).
1 [אין הפעל שָׂקַר בלשון המקרא אלא פעל משני (הבא משום כך בבנין פִע'), הנגזר משם עצם שקר, שעקר משמעותו צבע אדֹם (כמבֹאר בהערות לשרש שׁקר ולמלים הנגזרות ממנו), מקביל אל סקרא וכד' בארמ' ובשפות שמיות אחרות, שאולי מקורו, כמקור החמר ששמש בצבע זה, מתחום לשון אחרת.]
2 [כך הבינו בצדק חז"ל (שבת סב:), ועוד), וכן מובא ברש"י: ד"א צובעות עיניהם בסיקרא ובכחול ע"כ, ואין כל מקום לפרושים אחרים שהצעו.]