פ"ע, שָׁקַדְתִּי, יִשְׁקֹד, יִשְׁקוֹד, אֶשְׁקֹד, שִׁקְדוּ, שְׁקֹד, שֹׁקֵד, שוֹקֵד, שֹׁקְדֵי, —  שקד על דבר, ובבינו' גם בסמ' שוקד און וכדו', היה ער לדבר, נתן עינו, לבו עליו, התענין בו וכד', bedacht sein auf; considérer; to be intent on: כי אפס עריץ וכלה לץ ונכרתו כל שֹׁקְדֵי און (ישע' כט כ). ואמר מקל שקד אני ראה ויאמר יי' אלי היטבת לראות כי שֹׁקֵד אני על דברי לעשתו (ירמ' א יא-יב). הכם אריה מיער זאב ערבות ישדדם נמר שֹׁקֵד על עריהם כל היוצא מהנה יטרף (שם ה ו). והיה כאשר שָׁקַדְתִּי עליהם לנתוש ולנתוץ ולהרס ולהאביד ולהרע כן אֶשְׁקֹד עליהם לבנות ולנטוע (שם לא כח). הנני שֹׁקֵד עליהם לרעה ולא לטובה (שם מד כז). אם יי' לא ישמר עיר שוא שָׁקַד שומר (שם קכז א). אשרי אדם שמע לי לִשְׁקֹד על דלתתי יום יום (משלי ח לד). והוא לקברות יובל ועל גדיש יִשְׁקוֹד (איוב כא לב). וַיִּשְׁקֹד יי' על הרעה ויביאה עלינו (דני' ט יד). שִׁקְדוּ ושמרו עד תשקלו וכו' (עזר' ח כט). — ובשמוש מסֻפק: שָׁקַדְתִּי1 ואהיה כצפור בודד על גג (תהל' קב ח). — ובתו"מ: כמה אומניות שוקדות משכימות, ואני עומד שחרית ומוצא אני את כל אלה לפני (תוספת' ברכ' ז ב). האומר איני מתפרנס משל אחרים שוקדין עליו ומפרנסין אותו (שם פאה ד יב). לא היו ישינין כל הלילה אלא שוקדין כנגד כהן גדול לעסקו בהברא2 (שם יוה"כ א ט). שאני עמל והן עמלין אני שוקד והן שוקדין (ירוש' ברכ' ד ב). גמור בכל לבבך ובכל נפשך לדעת את דרכי ולשקוד על דלתי תורתי (ר"מ, ברכ' יז.). כל אומות שוקדות ובאות לפתח ביתי ואני משכים ומוצא כל אלו לפני (שם נח.). שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל (כתוב' ב.). וכי מידת הפורענות טובה היא, אלא שקד איך להביאה (מד"ר בראש' ט). ומה אם בשעת הקלקלה חס על כבודן ושוקד לטובתן, כשיעשו רצונו על אחת כמה וכמה (שם במד' ט). מן הדבר הזה שקד משה היאך לזכות את ישראל (שם דבר' ג). נשקד, שין כתיב, שקד הקב"ה איך להביא עלי את הרעה (שם איכ' א). — ובינ' פעו', *שָׁקוּד, כמו שׁוֹקֵד: הוי שקוד3 ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורוס (ר' אלעזר, אב' ב יד)4. — *שׁוֹקֵד במשמ' תלמיד שוקד על תלמודו, שַׁקְדָן: משמת בן עזאי ובן זומא בטלו השקדנים, לא עמד שוקד5 עד שעמד ירמיה (ירוש' נדר' ח ג)6. — ובסהמ"א: גם ממש במשמ' היה ער, לא ישן, wach sein; veiller; to keep awake : יראה בחלומותיו עתידות ורוחות המתים וכו' מה שאינו רואה כאשר הוא שקד (ר"ש דונולו, חכמוני ליצירה, ורשה, סד.). עד אשר אבא אל אדוני ואשקד על פתחיו ללקט בדלחיו (ר"י הלוי, אגרת לר' נתן החבר, זמורה א, 72). תשכון על האדם עצלות כמכובד תרדימה ויתמתח ויתפתל כאדם אשר שקד כל הלילה (אסף, 148:). ראו את רב החובל למה ישא את הסער וישקוד את הלילה וישמור יומם ולילה וכו' (יוסיפון, גינצבורג, תיג). אם האדם שקוד בלימוד באהבה יעזוב בעדו כל העדונים וההנאות שבעולם (ר"י אבוהב, מנוה"מ ד א ג ה). אין לך מר מן התורמוס ואתה שוקד לשלקו ולהמתיקו במים (ר"י מוסקאטו, נפוצות יהודה כו). — ואמר הפיטן: שמור פקודים ונפקדים ושוקדים להיות משקדים ולך קודים (ר"א קליר, מי יוכל, קרוב' שקלים). מוצא שפתיך הקימה בפצותך נדבה שקוד7 (רסע"ג, אנכי אש אוכלה, אזהרות, סדור רסע"ג, קצד). בה יטמא השרץ וכו' וזרע זרוע במים שקוד (שם שם, קצז). ענה שוקדי שמחת בית השאיבה (הוא, ענה אתויים, הושענא, שם, רמד). נשמת ורוח צאן שבי לצון, מועדת ושקדת קיצון, פתחיך כפנימי כחיצון (ר"י אביתור, נשמת ישראל, שעה"ש 10). שֹׁקד גדיש ורגב חֹבש שֹׁכן גוש ורמה לבש (רשב"ג, אנושים וענושים, ביאליק-רבניצקי ב, 81). במתכנתם עומדים ועל היכלו שוקדים ומפעולותיו למדים (ראב"ע, אצולים מהודך, איגר 247). — ואמר המשורר: שקוד לשמור בטוב פעל ידידך (ר"ש הנגיד, שקוד לשמור, בן משלי, אברמסון, 318). ואם כושש בצי עזור וגושש באיחורו יטיבך מבשקדו (עמנ' פרנשיס, צבי מודח, 106). — °ושקד, במשמ' התמיד, נמשך ברציפות: צורותם שוקדות ונפשותם סולדות (ראב"ע, אגרת חי בן מקיץ, כהנא ב, 50). כבר ידעת שקדחת עפוש הלבנה לפעמים תהיה באה בעונות ולפעמים תהיה שוקדת (קאנון ד א ב מז). — °ושקד על, באותה משמ': ואלו היה העצם הפשוט מקבל לתבנית אחת ושוקד עליה (לקוטי מקור חיים ה יז). כל אחד שוקד על מקומו (ר"י א"ת, חו"ה, הבחינה ד). — ואמר המשורר: אז האמנתי עד אשר ראיתי שני רשעים שוקדים על הלחי (עמנואל, יום אררה, מחברת ז, הברמן, 207).

— נִפע', °בינ' נִשְׁקַד, — מה שהאל שוקד לעשותו, ואמר הפיטן: טלאיך הזהרת שקליהם להקדים, ידעת העתידות ודרשת נשקדים (שמעון בר יצחק, אתה האל, סליח' תענ' אסתר).