°, ת"ז, נק' שְׁקֵטָה, — שֵָׁלֵו, יושב במנוחה, ruhig; tranquille; quiet : על הר נשפה וכו' על הר שקט ובוטח בשופי וכו' (רש"י, ישע' יג ב). השאננים וכו' שהם יושבים ושקטים (הוא, זכר' א יה). ויבואו על ליש וכו' לפי שהיו שקטים לא היו יראים וכו' ולא כרתו ברית עם שום אדם לעזרם (הוא, דהי"א ד מ). דמשפו ניכסיה, שנכסיו שקטין אצלו ואין ערעור על קרקעותיו וכו' (הוא, ב"מ ע.). — ובצרוף, שקט ושלֵו, או שלֵו ושקט: מדדו לו מדה כנגד מדה על שנהרג זכריה שקט ושלו ובוטח (הוא, דהי"ב כד כה). היאך יכול להיות שלא עשו כפסח הזה כל ימי השופטים וכו' שהיו ישראל שרוין על אדמתם שלוים ושקטים (הוא, שם לה יח). — ואמרו פיטנים ומשוררים: והנה כלם יושבים שלוים ושקטים, ואביוני עמך דחופים סחופים מדלדלים (יהי רצון סליח' ער"ה). ואם ירבו חרדות מזמן רע, בכוסך תהיה, שקט ושלו (ר"י  חריזי, תחכ' ה, 65). ואיך לי יהי לב שקט ושלו (עמנואל, משה קדושי, מחב' כא, הברמן 613).