*,  ש"נ, —  שה"פ מן שָׁקַד, מעשה השוקד והמסור במלאכתו, Eifer, Fleiss; zèle, diligence; zeal, assiduity: באלוף ינהג ישובב בשור וכו' ושקידתו לכלות מרבק (ב"ס גני', לח כה-כו). —  ובסהמ"א גם במשמ' זריזות ומהירות: עולא אמר צדקה של שקידה (עשה הקב"ה), היינו הקדים (ה)חורבן שתי שנים וכו' (רש"י, סנה' לח.). כי המאמר הזה לא נפלו בו הדברים כאשר נזדמן אלא בדקדוק גדול ובשקידה רבה (ר"ש א"ת, מו"נ, פתיחה). ותהי השקידה (בתורה) נעדרה, כל אדם רעב למאכל וצמא ליין (ר"י אבוהב, מנוה"מ, הקדמה). כי דבור המוכיח רך ועם השקידה יעשה רושם בלב הנוכח, כאשר תראה בטפת המים שהיא רכה ונוחה ועם השקידה תקוב חור באבן הקשה (רבנו בחיי, שמות). ועוד זה יהיה תמיד בשקידה ואינו במה שיהיה בפליאה (קאנון ג א א ט).