1, פ"ע, שָׁקְטָה, שָׁקָטָה, שָׁקַטְתִּי, שֹׁקֵט, שֹׁקְטִים, שֹׁקֶטֶת, שֹׁקָטֶת, אֶשְׁקוֹט, אָשְׁקֳוטָה, תִּשְׁקֹט, תִּשְׁקֹטִי, יִשְׁקֹט, תִּשְׁקֹט, — א) בצרוף שבתמונת היין העומד על מקומו ללא תנועה, שקט אל שמריו, נפלה ושקעה עכבת היין אל שמריו שבתחתית הכלי, déposer; (sich) absetzen; to form a sediment: שאנן מואב מנעוריו וְשֹׁקֵט הוא אל שמריו ולא הורק מכלי אל כלי ובגולה לא הלך (ירמ' מח יא). — ומכאן בקצור שָׁקַט האדם, העם במשמ' ישב במנוחה, היה שלו ושאנן, ruhen ; (se) reposer; to rest: ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם יי' ואל תחת ישראל וכו' ושב יעקב וְשָׁקַט ושאנן ואין מחריד (שם ל י, וכעין זה שם מו כז). כי עתה שכבתי וְאֶשְׁקוֹט ישנתי אז ינוח לי (איוב ג יג). לא שלותי ולא שָׁקַטְתִּי ולא נחתי ויבא רגז (שם שם כו). — ושקטה הארץ, הממלכה, המלכות וכד': וַתִּשְׁקֹט הארץ ארבעים שנה (שופט' ג יא, וכן שם לא, שם ח כה). וישמח כל עם הארץ והעיר שָׁקָטָה (מ"ב יא כ, וכעין זה דהי"ב כג כא). נחה שָׁקְטָה כל הארץ (ישע' יד ז). התהלכנו בארץ והנה כל הארץ ישבת ושֹׁקָטֶת (זכר' א יא). משמים השמעת דין ארץ יראה2 וְשָׁקָטָה (תהל' עו ט). בימיו שָׁקְטָה הארץ עשר שנים (דהי"ב יג כג). וַתִּשְׁקֹט הממלכה לפניו (שם יד ד). ויבן ערי מצורה ביהודה כי שָׁקְטָה הארץ ואין עמו מלחמה בשנים האלה כי הניח יי' לו (שם שם ה). וַתִּשְׁקֹט מלכות יהושפט וינח לו אלהיו מסביב (שם כ ל). — ובינ' שוקט, אף בצרוף שוקט ובוטח, ובהקבלה אל יושב לבטח: וילכו חמשת האנשים ויבאו לישה ויראו את העם אשר בקרבה יושבת לבטח כמשפט צדנים שֹׁקֵט ובטח ואין מכלים דבר בארץ (שופט' יח ז). ויבאו על ליש על עם שֹׁקֵט ובטח ויכו אותם לפי חרב (שם שם כז). אעלה על ארץ פרזות אבוא הַשֹּׁקְטִים ישבי לבטח כלם ישבים באין חומה ובריח ודלתים אין להם (יחזק' לח יא). — ושֹׁקֵט ושלו: וימצאו מרעה שמן וטוב הארץ רחבת יד וְשֹׁקֶטֶת ושלוה (דהי"א ד מ). — ושקט האלהים: כי כה אמר יי' אלי אֶשְׁקֳוטָה ואביטה3 במכוני כחם צח עלי אור כעב טל כחם קציר (ישע' יח ד). והנחתי חמתי בך וסרה קנאתי ממך וְשָׁקַטְתִּי ולא אכעס עוד יחזק' טז מב במקור חסר מראה המקום. — ב) בפרט בצרוף שבשלילה (או בשאלה שפרושה שלילה): לא שקט האדם או האל, לא שקטה חרב יי', לא נתן לעצמו לנוח, sich keine Ruhe gönnen; ne point donner lui de relâche; to give oneself no rest: למען ציון לא אחשה ולמען ירושלם במקור נדפס 'ירושלים' לא אֶשְׁקוֹט (ישע' סב א). הוי חרב ליי' עד אנה לא תִשְׁקֹטִי האספי אל תערך ודמי איך תִּשְׁקֹטִי ויי' צוה לה אל אשקלון ואל חוף הים (ירמ' מז ו-ז). אלהים אל דמי לך אל תחרש ואל תִּשְׁקֹט אל (תהל' פג ב). כי לא יִשְׁקֹט האיש כי אם כלה הדבר היום (רות ג יח). — ובסהמ"א4: שהגלגל מתנועע תנועת ההקפה, וכל מתנועע תנועה כזאת הוא מתנועע סביב לשוקט, ואלו התנועע המתנועע סביב למתנועע היה צריך ג"כ המתנועע השני [להתנועע] סביב למתנועע שלישי וזה סביב לאחר עד לאין תכלית, א"כ אי אפשר לכל מקיף כ"א להקיף סביב לשקט (עולם קטן, הורביץ, יא). א"כ יהיה המתנועע המקיף הוא הגלגל והנקודה השוקטת היא הארץ (שם שם). הרוח אינה כי אם אויר מתנועע והאויר רוח שוקטת (שם שם). וכשימלא [הגוף] מקום יתנועע, וכאשר התנועע יתחמם וכשתשלם תנועתו ישקט כהכרח (שם יג). ויותר שיהיה זה הכח (כח הדמיון) כשישקטו הרגשים בשנה (אהרן בן אליהו, עץ חיים צח, קעא). שקטו החושים החיצוניים ונתבטלו ההרגשות וזאת היא השינה (ר' יואל ן' שיעיב, עולת שבת, לח:). — ואמר הפיטן: עד בא חרב מוני, ולא שקט עדי הִקם דם הנביא זכריה וכו' ובכל זאת לא שקט ועודו כים נגרש וכו' ויאמר נבוזראדן גם דמו הנה נדרש, אספו לי הכהנים והוציאום מבית יה, כי לא אשקוט עד ישקוט דם הנביא זכריה (יהודה, יום אכפי, קינ' ת"ב). — ואמר המשורר: ואל תתאו חמר, זמן ארוך נשמר, וריחו לא נמר כשקט בשמרים (דונש, דעה לבי, אלוני, סז). שלו מדמה כי בתחבלות סבב לנפשו  שיהי שוקט, מקום זמן גורה למען כל שאנן ביום יקום יהי שוקט (רמב"ע, הענק ח, ברודי שפד). — °ושקט השמן, שקטו שמריו ונעשה צלול: אבל אם לוקח במדת ניסן שהיא קטנה מפני שכבר שקט אינו מקבל עליו אלא השמרים בלבד (טוחו"מ, אונאה ומקח טעות, רכח כ).

— הִפע', הַשְׁקֵט, הַשְׁקִט, הַשְׁקִיט, יַשְׁקִט, יַשְׁקִיט, — א) הפיל, הוריד, herabfallen lassen; faire tomber; to let fall down: אשר בגדיך חסים בְּהַשְׁקֵט ארץ מדרום5 תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק (איוב לז יז-יח). דברי ה[נבא] לא טבם לרפת ידים [ולהש]קט ידי הא[רץ] הם (תעודות לכיש ו, ה-ז). — ב) הִשְׁקִיט ריב, שִׁכֵּךְ אותו, zur Ruhe bringen; calmer; to calm down: איש חמה יגרה מדון וארך אפים יַשְׁקִיט ריב (משלי טו יח). — והשקיט לפלוני, נתן לו שֶׁקֶט: אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו לְהַשְׁקִיט לו מימי רע עד יכרה לרשע שחת (תהל' צד יב-יג)6. — וכפ"ע, zur Ruhe kommen; se calmer; to calm down: ויאמר יי' אל ישעיהו צא נא לקראת אחז וכו' ואמרת אליו השמר וְהַשְׁקֵט7 אל תירא ולבבך אל ירך (ישע' ז ג-ד). והרשעים כים נגרש כי הַשְׁקֵט לא יוכל (שם נז כ). בושה חמת וארפד כי שמעה רעה שמעו נמגו בים דאגה הַשְׁקֵט לא יוכל (ירמ' מט כג). בשובה ונחת תושעון בְּהַשְׁקֵט ובבטחה תהיה גבורתכם (ישע' ל יה). והיה מעשה הצדקה שלום ועבדת הצדקה הַשְׁקֵט ובטח עד עולם (שם לב יז). — ושלות השקט: הנה זה היה עון סדם אחותך גאון שבעת לחם ושלוה הַשְׁקֵט היה לה ולבנותיה ויד עני ואביון לא החזיקה (יחזק' יו מט). — ובתו"מ: לפי שבעולם הזה היו הרשעים עשירים ונתונים בשלוה והשקט (מד"ר שמות לא).

— ובסהמ"א: וישקיטך בטח ושאנן, להגן בשלומו על אוהלך ולישר שבילך (אגרות ר' שמואל בן עלי ובני דורו, תרביץ א ג, 59). — ואמר הפיטן: והניחו חרונינו דמיהם ומי נדם להשקיט את חרונות (ר"ש הנגיד, מתי שכל, בן תהלים, הברמן, א, 80).

— פֻע', °שֻׁקַּט, רק בינוני מְשֻׁקָּט: דלמא לא משפיין, לא יהו משוקטות אצלו שמא יצא עליו ערעור (רש"י, גיט' נב.). יש לך אדם בחור ומיושב בתלמודו כיין ישן שהוא משוקט על שמריו (מחזור ויטרי, 532).