פ"ע, שֹׁקֵק, שׁוֹקֵק, שׁוֹקֵקָה, יָשֹׁקּוּ, — השמיע בעל חיים קול שק שק וכד', בפרט מרעב, knurren, knarren; gronder, grouiller; to growl, crackle: ואסף שללכם אסף החסיל כמשק גבים שֹקֵק בו (ישע' לג ד). בעיר יָשֹׁקּוּ1 בחומה ירצון (יואל ב ט). ארי נהם ודב שׁוֹקֵק (משלי כח יה). — ושקקה נפש האדם מרעב: כאשר יחלם הרעב והנה אוכל והקיץ ורקה נפשו וכאשר יחלם הצמא והנה שתה והקיץ והנה עיף ונפשו שׁוֹקֵקָה (ישע' כט ח). — ובתו"מ, גם במשמ' תשוקה וגעגועים: בן משק ביתי, זה לוט שנפשו שוקקת עליו לירשני (ר' אלעזר, מד"ר בראש' מד). — ובסהמ"א: שישק, מצינו במדרש שה"ש הוא פרעה נכה ונקרא שישק על שהיה שוקק ומתאוה כל ימיו לכסא השן שהיה לשלמה חתנו וכו' (רש"י, מ"א יד כה)2. אך אני מתאוה ושוקקת להיותו נוהג עמי כמנהג הראשון (הוא, שה"ש א ב). כי שחוק פיך יאסף הדלים והשוקקים (עמנואל. מחב' ד, הברמן, 122). כן המו וישוקו עד אכלם בצהרים (מאפו, אהבת ציון ה). דמי בנימין התחילו מרתיחין בו והיה מתגודד מסוכסך ושוקק כתרנגולת זו שאחזה בולמוס של רביצה על ביצים בימי האביב (ש"י אברמוביץ, מסעות בנימין השלישי ג). איום שִׂבַּע שוקקות נחני עסיסי להשקות (משלם בר' קלונימוס, אפיק, יוצר ב פסח).

— הִתפ', *הִשְׁתּוֹקֵק, התגעגע,  sich sehnen; désirer. to long: ואל אישך תשוקתך, מלמד שהאשה משתוקקת על בעלה בשעה שהוא יוצא לדרך (יבמ' סב:). ושקויי, דברים שהאשה משתוקקת עליהן ומאי נינהו תכשיטין (ר' אליעזר, כתוב' סה.). שוקיו זה העולם שנשתוקק הקב"ה לבראתו, כמד"ת ועלי תשוקתו (מד"ר במד' י).— ובסהמ"א: ישתוקקו הרעיונים לשאת מדברות סודך (עמנו', מחברת יב, הברמן, 349). הושם בטבע מבחר הנוצָרים, להיות האדם מטבעו משתוקק לדעת הדברים (מנחת קנאות לר"י מפיסא, 4). שבשעה שמשתוקקת נפשו של אדם לגן עדן הוא הולך בזריזות (מדה"ג בראש' ג כד, מרגליות, קיא).

— פִע', °שֹׁקֵק,— התאוה מאד— ואמר הפיטן: אשק על פי מורי להגהיר, אשוקק מדעם ואז אנהיר (רסע"ג, אשק, סדור רסע"ג, שצו).