ש"ז, שָׁקֶר, מ"ר שְׁקָרִים, שִׁקְרֵיהֶם, — א) כמו שֵׂקֶר, סִקְרָה, צבע אדֹם, (rote) Schminke; rouge, בפרט בצרוף טָפַל שֶׁקֶר, שׂם על מישהו סִקרה, כדי שיֶרָאה כאִלו הוא בריא1: ואולם אתם טפלי שֶׁקֶר רפאי אליל כלכם (איוב יג ד). — וטפל שקר במשמ' שׂם צבע אדׂם, צבע הדם, על אדם, כדי להאשימו כאלו ברצח,  anschwärzen; dénigrer; to blacken, slander:  טפלו עלי שֶׁקֶר זדים אני בכל לב אצר פקודיך (תהל' קיט סט). — ב) ובהשאלה, דברים המחפים על האמת כסקרה שעל הפנים, שאינם אמת והנאמרים כדי שיראו כאלו הם אמת, כָּזָב, Lüge; mensonge; lie: כי אמנם לא שֶׁקֶר2 מלי תמים דעות עמך (איוב לד ו). — ג) דברי כזב בכלל, גם עם מלות יחס ובצרופים עם פעלים שונים: או מצא אבדה וכחש בה ונשבע על שָׁקֶר (ויקר' ה כב). אשר ישבע עליו לַשֶּׁקֶר (שם שם כד). והנה עד שקר העד שֶׁקֶר ענה באחיו (דבר' יט יח). וְיאמר אליהם אתם ידעתם את האיש ואת שיחו ויאמרו שֶׁקֶר3 (מ"ב ט יא-יב). כי שמנו כזב מחסנו וּבַשֶּׁקֶר נסתרנו (ישע' כח יה). שפתותיכם דברו שֶׁקֶר לשונכם עולה תהגה (שם נט ג). הנבאים נבאו בַשֶּׁקֶר (ירמ' ה לא). אכן הנה לַשֶּׁקֶר עשה עט שֶׁקֶר ספרים (שם ח ח). שֶׁקֶר הנבאים נבאים בשמי לא שלחתים ולא צויתם (שם יד יד). נאוף והלך בַּשֶּׁקֶר וחזקו ידי מרעים (שם כג יד). והם נבאים בשמי לַשֶּׁקֶר (שם כז יה). לא שלחך יי' ואתה הבטחת את העם הזה על שָׁקֶר (שם כח יה). כי בְשֶׁקֶר הם נבאים לכם בשמי לא שלחתים (שם כט ט). ויבטח אתכם על שָׁקֶר (שם שם לא). יען הכאות לב צדיק שֶׁקֶר ואני לא הכאבתיו (יחזק' יג כב). לו איש הלך רוח וָשֶׁקֶר כזב וכו' (מיכ' ב יא). כי התרפים דברו און והקוסמים חזו שֶׁקֶר וחלמות השוא ידברו (זכר' י ב). אהבת רע מטוב שֶׁקֶר מדבר צדק סלה (תהל' נב ה). מרע מקשיב על שפת און שֶׁקֶר מזין על לשון הות (משלי יז ד). — ומ"ר: לא ישב בקרב ביתי עשה רמיה דבר שְׁקָרִים לא יכול לנגד עיני (תהל' קא ז). — ובצרופים עם שמות עצם שונים, דְּבַר שקר, אמרי שקר, שפת שקר וכו': מדבר שֶׁקֶר תרחק (שמות כג ז). לחבל ענוים באמרי שֶׁקֶר (ישע' לב ז). דברו אתי לשון שֶׁקֶר (תהל' קט ב). הצילה נפשי משפת שֶׁקֶר מלשון רמיה (שם קכ ב)4. — ועם לשון עדות ושבועה: לא תענה ברעך עד שָׁקֶר (שמות כ יה). והנה עד שֶׁקֶר העד שקר ענה באחיו (דבר' יט יח). ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם ושבעת שֶׁקֶר אל תאהבו (זכר' ח יז). כי קמו בי עדי שֶׁקֶר ויפח חמס (תהל' כז יב). אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שָׁקֶר5 (שם קמד ח). — ובצרוף שבמ"ר, עד שקרים: יפיח אמונה יגיד צדק ועד שְׁקָרִים מרמה (משלי יב יז). עד שְׁקָרִים לא ינקה ויפיח כזבים לא ימלט (שם יט ה). — ועם לשון חזון וחלום: חזון שֶׁקֶר וקסם ואלול ותרמות לבם המה מתנבאים לכם (ירמ' יד יד). הנני על נבאי חלמות שֶׁקֶר וכו' ויתעו את עמי בְּשִׁקְרֵיהֶם ובפחזותם (שם כג לב). — ורוח שקר: אצא והייתי רוח שֶׁקֶר בפי כל נביאיו (מא כב כב). — ודרך שקר: דרך שֶׁקֶר הסר ממני (תהל' קיט כד). — ולחם שקר, ככנוי למעשה זמה6: ערב לאיש לחם שָׁקֶר ואחר ימלא פיהו חצץ (משלי כ יז). — ומתת שקר (שלא נתנה) : נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שָׁקֶר (שם כה יד). — ומורה שקר: ונביא מורה שֶׁקֶר הוא הזנב (ישע' ט יד). מה הועיל פסל כי פסלו יצרו מסכה ומורה שָׁקֶר7 (חבק' ב יח). — זֶרַע שקר: הלא אתם ילדי פשע זרע שָׁקֶר (ישע' נז ד). — ג) ובמשמ' בגידה, מעל וכד': או עשיתי בנפשו שֶׁקֶר  וכל דבר לא יכחד מן המלך (ש"ב יח יג). רעה אפר לב הותל הטהו ולא יציל את נפשו ולא יאמר הלוא שֶׁקֶר בימיני (ישע' מד כ). ומנביא ועד כהן כלו עשה שָׁקֶר (ירמ' ו יג). וידרכו את לשונם קשתם שֶׁקֶר ולא לאמונה גברו בארץ (שם ט ב). כי שֶׁקֶר נסכו ולא רוח בם (שם י יד). ונגלה עון אפרים ורעות שמרון כי פעלו שָׁקֶר וגנב יבוא פשט גדוד בחוץ (הוש' ז א). הנה יחבל און והרה עמל וילד שָׁקֶר (תהל' ז יה). שֶׁקֶר הסוס לתשועה וברב חילו לא ימלט (שם לג יז). רשע עשה פעלת שָׁקֶר וזרע צדקה שכר אמת (משלי יא יח). — ד) ושקר, לשקר במשמ' שוא, חנם, ללא תועלת: אך לַשֶּׁקֶר שמרתי את כל אשר לזה במדבר וכו' וישב רעה תחת טובה (ש"א כה כא). שֶׁקֶר החן והבל היפי אשה יראת יי' היא תתהלל (משלי לא ל). — ואויב שקר, אויב על לא דבר, כמו שונאי חנם: אל ישמחו לי איבי שֶׁקֶר שנאי חנם יקרצו עין (תהל' לה יט). ואיבי חיים עצמו ורבו שנאי שָׁקֶר (שם לח כ). רבו משערות ראשי שנאי חנם עצמו מצמיתי איבי שֶׁקֶר (שם סט ה). — ועִוְּתוּ אותי שקר, ורדפו אותי שקר: יבשו זדים כי שֶׁקֶר עותוני (שם קיט עח). על מצותיך אמונה שֶׁקֶר רדפוני עזרני (שם שם פו). — ואמר בן סירא: בת לאב מטמונת שקר דאגה תפ[ריע שנתו] (ב"ס גני' מב מב). — ובמגלות מדבר יהודה: פשר הדבר על מטיף הכזב אשר התעה רבים לבנות עיר שוו בדמים ולקום עדה בשקר וכו' ולהרותם ב[מע]שי שקר (פשר חבקוק י ט וכו'). — ובתו"מ: ומה אם מי שהאכיל את חבירו לחם שקר זכה שנתייחד עליו הדיבור, המאכיל את חבירו לחם אמת על אחת כמה וכמה (ירוש' סנה' יא ז). שוא ושקר אחד הן (שבוע' כ:). כשם שמביא קרבן על שקר כך מביא קרבן על שוא (שם כא.). אי זו היא שבועת שוא, נשבע לשנות את הידוע לאדם, שבועת שקר נשבע להחליף (שם שם). בפירוש ריבתה תורה שבועת שקר דומה לשוא, מה שוא לשעבר אף שקר נמי לשעבר (שם שם). באומר עדות שקר העדתי (מכות ג.). כל השקרים אסורים, ומותר לשקר בשביל להטיל שלום בין אדם לחבירו (דא"ז, פרק השלום). חסד אומר יברא (האדם) , שהוא גומל חסדים, ואמת אומר, אל יברא, שכולו שקרים (מד"ר בראש' ח). המשביע את חבירו לשקר סוף שיצא ריקם מכל ממונו, רבי אסי אמר על שקר , ר' יונה אמר אפילו על אמת (שם ויקר' ז). מלמד שאין לשקר תשועה (שם רות, ותאמר אמצא חן). מצינו שהכל ברא הקדוש ברוך הוא בעולמו חוץ ממידת שקר שלא ברא ומידת שוא שלא פעל אלא הבריות בדו אותם מלבם (פסיק' רב', דיבורא שתיתאי, קכה:). — ובסהמ"א: שקר אין לו רגלים (אותיות דר"ע נוס' ב, ילינק ג, 51). השונא שקרים ממעט בדברים (מראה המוסר, כ.). כזב יקרא מצד האומר בלבד כשלא יסכימו הפה והלב יחד' ושקר יקרא מצד הענין בעצמו בשלא יסכימו הנאמר בפה ומה שהוא חוץ לנפש יחד (ר"י אלבו, עקרים ב כז). יש אדם מזוייף אפילו שיידע בוודאי שהדבר שקר הוא נמשך אחריו, כ"ש כשיש ראייו' לצדדי' לשקר שדומה להיות אמת, שודאי ימשוך אחר שקרו (אורח' צדיקים, שער השקר, סג:). — °וכמשמ' דעה כוזבת ומֻטעית, דבר לא-אפשרי: מפני שהיא שקר אצלו (אצל השכל) שיעשם זולת חי (ר"י א"ת, או"ד לרסע"ג ב). כי המעט מן האמת ינצח הרבה מן השקר (הוא, חו"ה, יחוד המעשה ה). וכן בלשוננו יאמר על הקושט ועל הבטל אמת ושקר ועל הנאה והמגונה טוב ורע (ר"ש א"ת, מו"נ א ב). כמו שידמה המדמה איש אדם וראשו ראש סוס ולו כנפים וכו' וזהו הנקרא הבדוי השקר שלא ישוה לו נמצא כלל (שם שם עג הקד' י). האם האמין כי הוא מן השקר שימצא דבר לא מדבר ואי אפשר מבלתי חמר (שם ב כו). שאם הונחה שכל נבדל הוא מן השקר שתהיה בכאן צורה נבדלת עומדת בעצמה (רלב"ג, מלחמות ה' א א). —  ואמר הפיטן: ואל יבטיחוך שקרי חלומך (ר"י הלוי, יקרה מיקר יוצרך, דיואן ג, 36). לא תענה ריע חמס היות עד שקרים (לא תגנוב, מעריב א שבועות). — ואמר המשורר: נואם שקרים יחשב כי לו רוח בלי קרן והוא שקר (ר"ש הנגיד, בן משלי, אברמסון, 249). ולבב כים צר ודעות כשקרים (רשב"ג, תחלת החכמה, ביאליק-רבניצקי א, 70).