°, ש"נ, — תכונתו של דבר שֶׁקֶר או של דובר שקר: וזה המין מן התארים מרוחק מן הבורא וכו' ושקרות1 זה החלק בחקו בשקרות1 אשר לפניו (ר"ש א"ת, מו"נ א נב). עד שיודע שקרות כל מה שהוא עליו שקר (שם שם נט). ובשמעי שירתו תמהתי על שקרותו ומשכני במתק אמרתו (ר"י חריזי, תחכ' לד, 288). הנה מאד אתמה מבערת החזן ושקרותו2 ומשכל השופט ובינתו (ר"י זבארה, ספר שעשועים, בריל, 15). ולא תתעוהו בשקרותיכם ובפחזותכם (רד"ק, ישע' כח, יב). האמת והשקר בכל ענין שתבקש אמתתו או שקרותו יצאו לחמשה חלקים (אהרן הקראי, עץ חיים ב, ה). אל תתהלל במתת שקר במה שהרגת את נביעי הבעל ואל תחשוב שיהיה זה מורה על שקרותם (ר"י אברבנאל, מ"א, יט). ועתה אראה לכם שקרותכם ואת כל אשר הליץ יועצי לרעה (שבט יהודה, שמד טז, שוחט, סב). והמלך מלך משפט היה ואוהב האמת, וראה בשכלו שקרות התביעה ועלילה שמעלילים על היהודים (שם, שמד יז, שם, סב). —  ואמר הפיטן: בקראי ענני יום נברר שקרות שרעפים (רשב"ג, אלהים אלי, ביאליק-רבניצקי, ב, 179).