*, תוש"ז, — משקר, Lügner; menteur; liar: ד' כיתות אין מקבלות פני שכינה, כת לצים, כת שקרנים1 כת חניפים כת מספרי לשון הרע (ר' ירמיה בר חנא, סנה' קג.). אם יאמר לך אדם הדא כוכבתא דצפרא איולתא דשחרא שקרן הוא (ר' יוסי בר חנין, מד"ר בראש' נ). ואם לא תאמין לי שלח עמי אחד איפרכי וקורבנייא ואת ידע מיד שאני שקרן (שם, איכ', בני ציון היקרים). — ובסהמ"א: טפש לבם של שקרנין שהן אומרים יש לו כן להב"ה (אגדת בראש' לא). ולא היו שקרנים בזאת (רש"י, סוטה לה., ד"ה ה"ג ולא היא). שמזייפין, שקרנים והולכי רכיל (שם מח:). השמר לך מן החזנים כי רובם גזלנים ואל תבטח בדבריהם כי הם שקרנים (ר"י זבארה, שעשועים ה, דודזון, 47). ואמר זה להפליג בגנות השקרן שהוא נרחק ושנאוי מן הרש (ר"ז מברצלונה, פי' משלי יט ז, השחר ב, 287). שכן דרך השקרן לומר קצת אמת כדי לפתות את האנשים בדבריו (אבודרהם, סדר שחרית של חול ופירושה, לג.). — ובמשמ' מזֻיף, שיש בו שקר: שני סופרים האחד חטא בעשותו שטר שקרן והשני חטא בבשר ערוה (ר"י אברבנאל, ש"א טו). ועי' שַׁקְּרָנִי.