שָׁרַב
* 1, פ"ע, קל לא נמצא.
— הִתפ', הִשְׁתָּרֵב, — תקָפָהו השרב: אל תאמר לו צא בהשכמה שיקפחוהו לסטים, צא בצהרים בשביל שישתרב (ספרא קדוש פרשה ב, ויס, פח:). אחזו והעמידו בחמה ונשתרב, בצינה ונצטנן (שם אמור פרק כ, שם, קד:).
1 [גם בארמ' ובסור' שרב במשמ' היה יבש וחם, ואולי קרוב השרש אל צרב, ועי' בהערה שאחר זו.]