* 1, פ"י, הרטיב דבר במים, aufweichen; détremper; to soak: בית שמאי אומרים שורין ושפין בטהרה ומאכילין בטומאה ובית הלל אומרים שורין בטהרה ושפין ומאכילין בטומאה (מע"ש ב ד, עד' א ח). אין שורין דיו וסממנים וכרשינים (שבת א ה).  אין שורין את החלתית בפושרין וכו' ואין שורין את הכרשינין (שם שם). כל שבא בחמין מערב שבת שורין אותו בחמין בשבת, וכל שלא בא בחמין מערב שבת מדיחין אותו בחמין בשבת (שם כב ב). אין שורין את המורסן לתרנגולים אבל חולטין, האשה לא תשרה את המורסן שתוליך בידה למרחץ (פסח' ב  ז). אפילו שרה פתו ביין ויש בו כדי לצרף כזית חיב (ר"ע, נזיר ו א). אין שורין טיט ברשות הרבים (ב"מ י ה). המים שנפסלו וכו' עשה בהם מלאכה או ששרה בהן פתו פסולין, שמעון התימני אומר אפילו נתכון לשרות בזה ונפל לשני כשרים (ידים א ג). מים ששרה בהן כבשין שלקין ותורמוסין אם יש בהן בנותן טעם מותרין (תוספת' תרומ' ז יג). מביא אדם עפר וצוברו על פתח ביתו ברשות הרבים לשרותו לטיט (שם ב"מ יא ו). מה ת"ל וכל משרת ענבים לא ישתה, אלא שאם שרה ענבים ושרה פיתו בהן ויש בהן כדי לצרף בהן כזית חייב (ירוש' ערלה ב ו).  שרה שעורין במים אם נתבקעו הרי אלו אסורות, שריין בחומץ מותר (שם פסח' ב ז). יין קפריסין למה היא באה שבה שורין את הצפורין (שם יומא ד ה). מטפחת היה לו בערב יום הכיפורים ושורה אותה במים וכו' (יומא עח.). י' כוסות תקנו חכמים בבית האבל וכו' שלשה בתוך אכילה כדי לשרות אכילה שבמעיו (כתוב' ח:). —  ובינו' פָעוּ', שָרוי: יוצאין ברקיק השרוי ובמבושל שלא נימוח (תוספת' פסח' א לא). שמן השרוי והשלוק והמבושל של שמרים ושל ריח רע הרי זה בעל מום למזבח (שם מנח' ט ח). ויש מגופה נשרית אלא רואין אותה כאילו היא שרויה (ירוש' ברכ' ט ג). יוצא הוא אדם ידי חובתו ברקיק שרוי וברקיק מבושל שלא נמחה (שם פסח' ג א). המוציא סמנים שרויין כדי לצבוע בהן דוגמא לאירא (שבת צ.). —  ואמר המליץ: ואתה שבת מפני נעורת שרויה ומה תעשה אל זרוע נטויה (מעשה הרב דון ר' יצחק ארדוטיל, מספר דברי חכמים, מח). 

— נִפע', *נִשְׁרָה, — נטבל ונרטב בנוזלים: אין שורין דיו סממנים וכרשינים אלא כדי שישורו מבעוד יום (שבת א ה). מי שנשרו כליו בדרך במים מהלך בהן ואינו חושש (שם כב ד). אין מביאין מן הגרגרים שנשרו במים (מנח' ח ג). הזוב והניע והרוק וכו' מטמאין לחין ואין מטמאין יבשין ואם יכולין להשרות ולחזור לכמות שהן מטמאין לחין ומטמאין יבשין (נדה ז א). ויש מגופה נשרית (ירוש' ברכ' ט ג). כל שנותנין לתוכה מלח והיא נשרית זו היא מי מלח (רב הונא, שם שבת יד). והלא כמה גשמים יורדין ואין פי המגופה נשרית (מד"ר בראש' יג). — ובסהמ"א:  ואילו היה כן היה אומר משרת צמוקים לפי שענבים אין דרכן לישרות (דונש, תשו' על סעדיה 59).