1, קל לא נמצא.
— הִפע', *הִשְׁרָה,— השרה את אשתו, צוה לאחר לתת את כלכלתה2: המשרה את אשתו על ידי שליש לא יפחות לה משני קבין חטין או מארבעה קבין שעורים (כתוב' ה ח). מי שהלך למדינת הים וכו' ב"ד יורדים לנכסיו וזנין ומפרנסין לאשתו אבל לא בניו ובנותיו וכו' א"ר ששת במשרה את אשתו ע"י שליש, אי הכי בניו ובנותיו נמי, כשהשרה לזו ולא השרה לזו (שם קז).
1 [עי' בהערה שאחר זו.]
2 [לא התברר מקור הפעל ושמושו כל צרכו. אמנם יש משוים בארמ' שבתו"מ שירותא, שירו במשמ' אֹכל, ארוחה, וכן בא בסור' שָׁרוּתא כתרג' של מנחה (שופט' ו יח) או ארֻחה (מ"ב כה ל; משלי יה יז) ושל היונ' ἄϱιστον, אריסטון, ארֻחת בקר, אבל אין גזירת הפעל מן השם הארמי או של השם מן הפעל העברי מסתברת. לפי הענין דרושה במשמ' הפעל הדגשת ההשלשה וההעברה ע"י הזולת או ההפקדה בידו, שאינה מתפרשת מגזירה כזאת. ואין זה ברור שבעצם משמ' הפעל כלול ענין המזונות, ואולי אין עקר הבטוי אלא שהשרה והניח (מלשון ג. שָׁרָה) האיש את אשתו בידי אפוטרופוס, וממילא שעליו לשלם את מזונותיה. ואמנם אף עצם הגרסה המשרה אינה נעלה מכל ספק, כי במקומה כתוב במדב"ם: המשרה את אשתו על ידי שלישי, והמהדיר מעיר בפרוש: כן הוא בכתיבת היד. וצ"ע.]