פִע', שִׁשָּׁא, — כמו הִשִּׁיא או הִשִּׂיא1: ושׁׂבבתיך ושִׁשֵּׁאתִיך והעליתיך מירכתי צפון והבאותיך על הרי ישראל (יחזק' לו ב). — ובסהמ"א, ואמר המשורר: חילי זמן הרע בעת נהפך עלי נצר שובב וגם ששא, אכן ימיני ממעט השאיר חמש למֵרֵעי וגם שִִשָה (רמב"ע ס' הענק ט מ, ; ברודי א, שלג). ששת כעל כל הון במותו ואני נעצב עלי שֵׁשֶׁת אשר ששאת (לשאול צבי, קינה על פטירת רב ששת ברפת, דברי חכמים, פה).