שָׁשָׁה

— פִע', שִׁשָּׁה, פעל מסֻפק1, במשמ' חלק לששה חלקים: זאת התרומה אשר תרימו ששית האיפה מחמר החטים וְשִׁשִּׁיתָם1 האיפה מחמר השעֹרים (יחזק' מה יג). — ובסהמ"א, במשמ' בנה בצורה משֻשה, צמורה בעלת שש צלעות: והעכביש תארוג מצודה לצוד ציד וכו' והדבורה תשַשה ביתה (רש"ט פלקירא, המבקש, כט). — ואמר המשורר: פלאים תחזה ודבר גבורה, בעכביש אשר רשתה מזורה וכו' ואיך ביתה תששה הדבורה (הוא, שם).

— פֻע', שֻׁשָּׁה, רק בינ' °מְשֻׁשֶּׁה, בנוי בצורת שש צלעות, וגם כש"ע במשמ' צורה מְשֻׁשָּׁה, מְשֻׁשָּׁת: והשטח המרבה צלעים וכו' ומהם משושת או משושה אשר צלעותיו שש (ראב"ע הנשיא, חבור המשיחה והתשבורת א, 10). הנה להיות תמונת המרובעת יותר רחוקה מלהדמות אל העגולה שהיא התמונה הטבעית מן המשושה לא בנאוה (הדבורים) ממנה (ר"י אלבו, העקרים, הקדמה). וכמו קבלת בעל חכמת התכונה מהמהנדס שצלע המשושה שוה לחצי הקטר (כל מלאכת ההגיון, המופת, מט.). או יאמר תמונת משושה וכו' משושה מושג כולל בעצמו התמונה בכלל וכו' (רנ"ק, מו"נ הזמן ב, יב). ועי' שָׁשַׁת.



1 [למעשה אין ספק כי כונת הכתוב (כתרגומים הקדומים) לקריאה: וששית האיפה או וששית מהאיפה. ואלו היה פעל במשמ' חלק לששה חלקים בלשון המקרא, היתה צורתו שִׁדֵּשׁ, שכן שרש המלה א. שׁשׁ (ע'י שם) הוא שדש.]

חיפוש במילון: