* 1, ש"ז, – חנית, שפוד בעל שִנים: השרתוע והדוקרן וכו' שניטלה אחת משִניהן ועשה של מתכת הרי אלו טמאין (תוספת' כלים ב"מ ג יד). טרקוש שעשה לו עץ כמין שרתוע להיות אוכל עליו טהור (שם שם ב"ב א יב). אין העגל יוצא בגימון וכו' אבא בר רב הונא אמר שרתועה (ירוש' שבת ה ד). עד שנתנה (אשת פוטיפר) שרתוע2 של ברזל תחת צוארו (של יוסף) עד שיתלה עיניו ויביט בה (רב הונא בשם ר' אחא, מד"ר בראש' סוף פז). עשתה לו (אשת פוטיפר) שרתוע של ברזל מתחת זקנו שאם ירכין פניו יהא השרתוע מכהו (רב הונא בר אידי, תנחו' וישב ח)3.