פ"ע, יִשְׁתֹּק, יִשְׁתֹּקוּ, —  החריש, דמם, verstummen, ruhen; se taire, s'arrêter; to become silent, to rest: ובאין נרגן יִשְׁתֹּק מדון (משלי כו כ). — ושתק הים, הגל וכדו': מה נעשה לך וְיִשְׁתֹּק הים מעלינו וכו' שאוני והטילני אל הים וְיִשְׁתֹּק הים מעליכם (יונה א יא-יב). וישמחו כי יִשְׁתֹּקוּ (הגלים) וינחם אל מחוז חפצם (תהל' קז ל). — ובתו"מ, בפרט לשתיקת האדם או האל מדבור: אמרו לפני ר"ע אומר היה ר"א עור שסכו בשמן של שביעית ידלק אמר להם שתוקו וכו', האוכל פת כותים כאוכל בשר חזיר אמר להם שתוקו (שביע' ח ט-י). שתק ר' טרפון וקפץ א"ל בני כך אני דורש וכו' (ספרי במד' קיח). לזה נאה לקרות גבור שהוא רואה חורבן ביתו ושותק (ירוש' ברכ' ז ד). הנושא אשה ולא מצא לה בתולים וכו' בשותקת, ואפילו תימר במדברת באומרת מצא ואיבד (שם כתוב' א ו). ויהס כלב את העם (במד' יג ל). עמד לו על הספסל והיה משתקן ואומר הס והם שותקין לשמוע ממנו (מד"ר במד' טז). — *ושתק לפ': שתיקה ששתק (לוט) לאברהם (שם בראש' נא). — ובסהמ"א: לומר לעדים בסתר וכו' אני מערער ומה ששתקתי למה שכתבה וכו' שאם אני מוחה לא ימכור לי (רש"י, כתוב' קט:). — °ושתק מן הדבר: ומנה מחצה ודילג מחצה, טוב לו לישתוק משתיהם (סדור רש"י קעד). ואבותינו אז בימי משה כשתפשו גלעד שתקו אז מלקחת אותה (המיֻחס לרש"י, דהי"ב יח ב). אין טומאת משא במת וכו' ויראה לי ששתק ממנה הכתוב בדרך ששתק מאיסור הבת (רמב"ם, טומאת מת א ב). — °ושתק על דבר: מי ששמע דבר שאינו כרצונו ושותק עליו (מבחר הפנינים לרשב"ג, 20). — ואמר המשורר: מה אעיד ומה אדמה, ללבי אשר יהמה, וישתק משאגותיו (מנחם בן סרוק, שמע נא, שער השיר, 2). גבר אשר חרף לך ותחריש מגמלו רבים יחרפוהו ויהודון לך שָׁתְקך לו (ר"ש הנגיד, בן משלי, אברמסון, 88).

— ובינ' פָעו', *שָׁתוּק, — כמו שׁוֹתֵק, בתו"מ  בעקר בצרופים כגון שְׁתוּק ממזרות1, שתוק חלל וכדו': איזוהי אלמנת עיסה כל שאין בה לא שתוק ממזרות ולא שתוק נתינות ולא שתוק עבדי מלכים ולא שתוק חלל וקאמר ליה ר"מ וכו' אבל ממזר וצווח חלל ושותק פסול (כתוב' יד:). שתוק ממזר כשר, שתוק חלל פסול (שם). — ובסהמ"א: גם במשמ' חולה במחלת השִתוק: האבר כשימות עד שלא ירגיש אם תקצהו וכו' אז ישוב שתוק ואז ראוי שתמהר לחתכו (פרקי משה להרמב"ם טו, לה.). — ובלשון הכשוף, °מים שתוקים: ותקח מים שתוקים בכלי חרס ותשים בתוך המים שמן זית זך (דרך ישרה, שער התורה, לא:). ועי' מַיִם.

— פִע', *שִׁתֵּק, — עשה שישתֹק, zum Schweigen bringen; faire taire; to reduce to silence: האומר וכו' על קן צפור יגיעו רחמיך וכו' משתקין אותו, המכנה בעריות וכו' משתקין אותו בנזיפה (מגי' ד ט, וכעין זה ברכ' ה ג). מעשה בתלמיד אחד מתלמידי ב"ה שסמך על העולה בעזרה מצאו תלמיד אחד מתלמידי ב"ש א"ל מה זו סמיכה א"ל מה זו שתיקה שיתקו בגערה (תוספת' חגי' ב יב). חולה שמת לו מת וכו' ואין מקרעין בפניו ומשתקין את הנשים מפניו (ת"ר, מו"ק כו:). דמיתיך רעיתי וכו' אמר להם הקב"ה (לישראל) מה אתם סבורים שאין בי כח לפדותכם דומו, דמיתיך שתקתיך (מד"ר שה"ש, לסוסתי). נמשל כבהמות נדמו (תהל' מט יג, כא). אין נדמה אלא שתיקה שיתקתים מפניך (שם קהלת י, גם במדעך). שמש בגבעון דום (יהושע י יב) בקש יהושע לשתק את החמה וכו' למה אמר דום שכל שעה שהוא הולך הוא מקלס להקב"ה וכו' לכך אמר לו יהושע שישתוק (תנחו' בובר, אחרי יד). — ובסהמ"א: ויאמר הס, אמר עגלון שתקו את הכל מעלי (רש"י, שופט' ג יט). שני כהנים שנתערבו ולדותיהם וכו' בד"א בזמן שהן באין מכח נישואין אבל בזנות גזרו חכמים שמשתקין אותו מדין כהונה כלל (רמב"ם, איסורי ביאה כ יט). — ואמר הפיטן: ושמע קול שאון מעיר בחמה שפוכה לשתק (ר"א קליר, הטה אלהי, קינ' לת"ב). זכרון ספר נדברים להכתב ולהחתם, האמת אתם לשתק חולק ולסתם (ר' מנחם בר' מכיר, אור זרוע, יוצר לשבת הפסקה א).

— פֻע', *שֻׁתַּק, ביחוד בינ' מְשֻׁתָּק, — הסובל בשתוק בלשונו ואינו יוכל לדבר, נטול דבור: היה חולה או משותק אמרו לו היכן מעשר שיני שלך הראן באצבעו כך וכך הן וכו' בודקין אותו שלשה פעמים וכו' (תוספתא מע"ש ה ח, וכעין זה שם גיט' ז א). —  ובסהמ"א: גם במשמ' ששתקו אותו בדברים: משמים משתומם, אדם משותק מלדבר (רש"י, יחזק' ג יה). ולבסוף הייתם משותקים ומנוצחים לפניו (הוא, איוב מ"ב ז). שומם, לשון אלם ומשותק (הוא, דני' ח יג). — °ובמשמ' מי שחלה במחלת השתוק ביתר אבריו: ההפרש בין השתוק והתרדמה שהמשותק בשתוק יאנק וכו' ויכנס פגע בנשימתו והמורדם אינו כן (קאנון ג א ה ט).

— הִפע', *הִשְׁתִּיק, — כמו פִע', עשה שישתֹק: מאי שתוקי אילימא שמשתיקין אותו מנכסי אביו וכו' אלא שמשתיקין אותו מדין כהונה (כתוב' יג:). מה עשה הקב"ה הדמים כל העולם והשתיק העליונים והתחתונים וכו' שנאמר (מ"א יח כט) ואין קול ואין עונה ואין קשב (מד"ר שמות כט). א"ל הקב"ה לאברהם יבואו עשרים ושתים אותיות ויעידו בהן בישראל וכו' וכיון שראו כל האותיות שהשתיקן אברהם נתביישו ועמדו בעצמן ולא העידו בישראל (שם איכה, פתיח')2. — ובסהמ"א: ועל ידי כן היה בו כח להשתיקם כמו שנאמר ויהס כלב (רש"י, במד' יד כד). וגם בלובלין השתיקוהו (את הרב דלוקאטש) ולא הניחוהו לכנוס לפני המתוועדים (פנקס ועד ארבע ארצות, שנת ת, היילפרין, 61).

—  הִתפ', *נִשְׁתַּתֵּק, — פסק מלדבר, שתק לו: צויתי את הים שיקרע ואת השמים שישתתקו לפני משה (מד"ר בראש' ה, תיאודור, 35). כשתבא לפתוח בדברי תורה הכל משתתקים לפניך ושומעים דבריך ומהיכן את למד ממשה רבינו וכו' בשעה שבא לפתוח בדברי תורה נשתתקו העליונים והתחתונים והאזינו דבריו (שם דבר' י). כדי שיהא לי פתחון פה בפני שרי אומות העולם שעתידין לקטרגם לפני וכו' אותה שעה סניגרון של ישראל משתתק הה"ד ובעת ההיא יעמד מיכאל (דני' יב א) וכו' א"ל הקב"ה נשתתקת ואין אתה מלמד סניגוריא על בני חייך שאני מדבר בצדקה ומושיע את בני (שם רות פתיח'). טרכינוס שחיק עצמות ילדה אשתו בליל ט' באב והיו כל ישראל אבלים נשתתק הולד בחנוכה (שם איכה א, על אלה אני בוכיה). — *ובמשמ' נאלם, נעשה אלם מחמת מחלה: נשתתק ואמרו לו נכתוב גט לאשתך והרכין בראשו בודקין אותו שלשה פעמים וכו' (גיט' ז א). היה קורא בתורה ונשתתק, זה שהוא עומד תחתיו יתחיל ממקום שהתחיל הראשון (ירוש' ברכ' ה ג). תיפתר שנדרה בתחילת לילי שבת ונשתתק (הבעל) וחזר לדיבורו (שם נדר' י י). בד"א3 בזמן שנשתתק מתוך בוריו אבל אם נשתתק מתוך חוליו דיו פעם אחת (שם גיט' ז א). — ובסהמ"א: וכן אם נשתתק אע"פ שנבדק וכו' והעיד בפנינו בכתב ידו אינו עדות כלל (רמב"ם, עדות ט יא). אילם ששומע ואינו מדבר או מי שנשתתק מקחו וממכרו ומתנותיו קיימין (טוחו"מ רלה).

— נִפע', °נִשְׁתַּק, — כמו הִתפ': שערוריה מיום הושתה עירי שבת משוש ונשתק שירי (ר' משעון בר יצחק, איך אשא, סליח' מוס' יו"כ).