*, ש"נ, — שה"פ מן שָׁתַק, Schweigen; silence: כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה רשב"ג, אבות א יז. סייג לחכמה שתיקה ר"ע, שם ג יג. שחט בשתיקה וכו' קבל והלך וזרק בשתיקה וכו' זה הוא שקרב המתיר כמצותו זבח' ב ד. שכל דבר ששתיקתו פטורה (ממעשר וכדו') נאמן להחמיר תוספת' דמאי א ח. שתיקה מקיימת ואין שתיקה מבטלת שם נדר' ז ה, בבלי נדר' עט.. יפה שתיקה לחכמים קל וחומר לטפשים ירוש' פסחים ט ח, בבלי שם צט., ועוד. ושתיקה כהודאה דמיא יבמ' פז:. שתיקה כהודאה ב"מ לז:. מה זכירה זכר לה שתיקתה לאחותה בשעה שהיו נותנין לו את לאה היתה יודעת ושותקת מד"ר בראש' עג. — ובסהמ"א: תחלת החכמה שתיקה שניה לה שמיעה שלישית זכרון רמב"ג, מבחר הפנינים, שער החכמה, 5. ואמרו (לסוקראט) מתי השתיקה טובה מן הדבור? אמר בעת התאוה ר"י זבארה, ס' שעשועים ז, דוידזון, 71. והיה פתיותו נסתר בשתיקתו עד זרק הקיתון, ויפתח ה' את פי האתון ר"י חריזי, תחכ' כד, 225. כי קצת החכמה חלק מן השתיקה מוסר הפילוספ' א טז, ועוד. באשר השתיקה תוליד המות הדבור חכמה עמנו', מחב' ג, הברמן, 83. — ובמשמ' מחלת השתוק: ומוליד (היין) חלאים רבים כמו הפלג ולקות הפה ועקומו ושתיקה ר"י זבארה, ס' שעשועים א, דוידזון, 10. — ואמר המשורר: וסרה אחרי זאת כל תביעה והיתה בה למשטיני שתיקה ר"ש הנגיד, ידידותך בתוך לבי, בן תהלים ב, הברמן, 57. אמת כי השתיקה היא יקרה, בכל מדות חמודות היא שקולה ר"י חריזי, אשר יאמר, תחכ' כד, 225.