1, מָיִם, ש"ז במ"ר, ומ"ר על מ"ר *מֵימוֹת, סמי' מֵי2, מֵימֵי, בכנ' מֵימַי, מֵימֵנוּ, מֵימֶיךָ, מֵימָיו, מֵימֶיהָ, מֵימֵיהֶם, להמים מַיְמָה, —  א) עצם נוזלי, זכיך, עושה בבואה מכל דבר כמו מַרְאָה, נמצא במעמד טבעי על הארץ בימים, בנהרות, נובע מתוך האדמה ממעינות, יורד על הארץ מעננים, ישמש לשתיה, לרחיצה, לכבוס, נגלד בקֹר והֹוה לקֶרח, Wasser; eau; water:  מֵימֵי בְּרֵאשִׁית:  והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני הַמָּיִם (בראש' א ב).  ויאמר אלהים יקוו הַמַּיִם מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה (שם ט). —  מֵי הַמַּבּוּל:  ואני הנני מביא את המבול מַיִם על הארץ לשחת כל בשר (שם ו יז).  ויהי המבול ארבעים יום על הארץ וירבו הַַמַּיִם וישאו את התבה וכו' ויגברו הַַמַּיִם וירבו מאד על הארץ (שם ז יז-יח).  וישלח (נח) את הערב ויצא יצוא ושוב עד יבשת הַַמַּיִם מעל הארץ וישלח את היונה מאתו לראות הקלו הַַמַּיִם מעל פני האדמה (שם ח ז-ח).  ויעבר אלהים רוח על הארץ וישכו הַַמָּיִם (שם א).  בראשון באחד לחדש חרבו הַַמַּיִם מעל הארץ (שם יג). —  מֵי נֹחַ, כנוי למֵי המבול:  כי מֵי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבר מֵי נח עוד על הארץ (ישע' נד ט). —  והיוֹרְדִים מֵעֲנָנִים:  ארץ רעשה גם שמים נטפו גם עבים נטפו מָיִם (שפט' ה ד).  ראוך יחילו הרים זרם מַיִם עבר (חבק' ג י).  זרמו מַיִם עבות (תהל' עז יח).  ישב רוחו יזלו מָיִם (שם קמז יח).  הנתן מטר על פני ארץ ושלח מָיִם על פני חוצות (איוב ה י).  צרר מַיִם בעביו ולא נבקע ענן תחתם (שם כו ח). —  מֵי מַעֲיָן:  וימצאה מלאך יי' על עין הַמַּיִם  במדבר (בראש' יו ז).  ובאילם שתים עשרה עינת מַיִם ושבעים תמרים (במד' לג ט).  כי ארץ הנגב נתתני ונתתה לי גלת מָיִם (שפט' א יה).  כי מרחמם ינהגם ועל מבועי מַיִם ינהלם (ישע' מט י).  והיית כגן רוה וכמוצא מַיִם אשר לא יכזבו מֵימָיו (שם נח יא).  והנה מַיִם מפכים מן הכתף הימנית (יחזק' מז ב). —  מַיִם חַיִּים, נובעים ממעין, מבאר:  וימצאו שם באר מַיִם חיים (בראש' כו יט).  ביום ההוא יצאו מַיִם חיים מירושלם (זכר' יד ח).  מעין גנים באר מַיִם חיים ונזלים מן לבנון (שה"ש ד יה). —  מֵי בְאֵר:  והוכח אברהם את אבימלך על אדות באר הַמַּיִם אשר גזלו עבדי אבימלך (בראש' כא כה). —  מֵי הַיָּם:  ויקרא אלהים ליבשה ארץ ולמקוה הַמַּיִם קרא ימים (בראש' א י).  וברוח אפיך נערמו מַיִם נצבו כמו נד נזלים (שמות יה ח).  ואשר עשה לחיל מצרים לסוסיו ולרכבו אשר הציף את מֵי ים סוף על פניהם (דבר' יא ד).  הקורא לְמֵי הים וישפכם על פני הארץ (עמוס ה ח).  ונשתו מַיִם מהים (ישע' יט ה).  עת נשברת מימים במעמקי מָיִם מערבך וכל קהלך בתוכך נפלו (יחזק' כז לד).  כנס כנד מֵי הים (תהל' לג ז).  ובמוט הרים בלב ימים יהמו יחמרו מֵימָיו ירעשו הרים בגאותו (שם מו ג-ד). —  בנהרות, נחלים, פלגים:  ולקחת מִמֵּימֵי היאר ושפכת על היבשה (שמות ד ט).  לך אל פרעה בבקר הנה יצא הַמַּיְמָה ונצבת לקראתו על שפת היאר (שם ז יה).  הנה אנכי מכה במטה אשר בידי על הַמַּיִם אשר ביאר ונהפכו לדם (שם יז).  קח מטך ונטה ידך על מֵימֵי מצרים על נהרתם ועל יאריהם ועל אגמיהם (שם יט).  ארץ נחלי מָיִם עינת ותהמת יצאים בבקעה ובהר (דבר' ח ז).  כבאכם עד קצה מֵי הירדן בירדן תעמדו (יהוש' ג ח).  והנחל ההוא ימלא מָיִם (מ"ב ג יז).  יען כי מאס העם הזה את מֵי השלח ההלכים לאט (ישע' ח ו).  מי זה כיאר יעלה כנהרות יתגעשו מֵימָיו (ירמ' מו ז).  חרב אל מֵימֶיהָ ויבשו (שם נ לח).  ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל וכו' כי מֵימָיו מן המקדש המה יוצאים (יחזק' מז יב).  הפך את מֵימֵיהֶם לדם וימת את דגתם (תהל' קה כט).  פלג אלהים מלא מָיִם (שם סה י). —  באגמים:  ההפכי הצור אגם מָיִם חלמיש למעינו מים (תהל' קיד ח). —  בִּבְרֵכָה:  ותקבצו את מֵי הברכה התחתונה (ישע' כב ט).  עשיתי לי ברכות מָיִם להשקות מהם יער צומח עצים (קהל' ב ו). —  לִשְׁתִּיָּה:  ותרא באר מָיִם ותלך ותמלא את החמת מַיִם ותשק את הנער (בראש' כא יט).  וירץ העבד לקראתה ויאמר הגמיאיני נא מעט מַיִם מכדך ותאמר שתה אדני (שם כד יז-יח).  והדגה אשר ביאר תמות ובאש היאר ונלאו מצרים לשתות מַיִם מן היאר (שמות ז יח).  ולא יכלו לשתת מַיִם ממרה כי מרים הם וכו' ויורהו יי' עץ וישלך אל הַמַּיִם וימתקו הַמָּיִם (שם יה כג-כה).  ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מֵימָיו והוצאת להם מַיִם מן הסלע והשקית את העדה ואת בעירם (במד' כ ח).  לא נעבר בשדה ובכרם ולא נשתה מֵי באר וכו' במסלה נעלה ואם מֵימֶיךָ נשתה אני ומקני ונתתי מכרם (שם יז-יט).  ולקחתי את לחמי ואת מֵימַי3 ואת טבחתי אשר טבחתי לגזזי ונתתי לאנשים אשר לא ידעתי (ש"א כה יא).  והנה מראשתיו עגת רצפים וצפחת מָיִם ויאכל וישת (מ"א יט ו).  הנה נא מושב העיר טוב כאשר אדני ראה וְהַמַּיִם רעים והארץ משכלת וכו' ויאמר כה אמר יי' רפאתי לַמַּיִם האלה (מ"ב ב יט-כא).  לא רעב ללחם ולא צמא לַמַּיִם (עמו' ח יא).  אלכה אחרי מאהבי נתני לחמי וּמֵימַי צמרי ופשתי שמני ושקויי (הוש' ב ז).  לחמו נתן מֵימָיו נאמנים (ישע' לג יו).  וּמַיִם במשורה תשתה ששית ההין (יחזק' ד יא).  לחמם בדאגה יאכלו וּמֵימֵיהֶם בשִממון ישתו (שם יב יט).  אז אשקיע מֵימֵיהֶם ונהרותם כשמן אוליך (שם לב יד).  כל צמא לכו לַמַּיִם (ישע' נה א).  אם רעב שנאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מָיִם (משלי כה כא). —  לרחיצה וטהרה:  יקח נא מעט מַיִם ורחצו רגליכם (בראש' יח ד).  ואת אהרן ואת בניו תקריב אל פתח אהל מועד ורחצת אתם בַּמָּיִם (שמות כט ד).  וכלי חרש אשר תבשל בו וכו' ומרק ושטף בַּמָּיִם (ויקר' ו כא).  וכל בגד וכל עור וכו' וכבס בַּמַּיִם (שם יה יז).  וארחצך בַּמַּיִם ואשטף דמיך מעליך (יחזק' יו ט).  וזרקתי עליכם מַיִם טהורים וטהרתם (שם לו כה). —  לְבַשֵּׁל:  אל תאכלו ממנו נא ובשל מבשל בַּמָּיִם (שמות יב ט). —  להשקות זרע וצמחים:  כאהלים נטע יי' כארזים עלי מָיִם יזל מַיִם מדליו וזרעו בְּמַיִם רבים (במד' כד ו-ז).  כי תהיו כאלה נבלת עלה וכגנה אשר מַיִם אין לה (ישע' א ל).  אשריכם זרעי על כל מָיִם (שם לב כ).  והיה כעץ שתול על מַיִם ועל יובל ישלח שרשיו (ירמ' יז ח).  אל שדה טוב אל מַיִם רבים היא שתולה (יחזק' יז ח).  מַיִם גדלוהו (את הארז) תהום רממתהו (שם לא ד).  וצמחו בבין חציר כערבים על יבלי מָיִם (ישע' מד ד).  והיה כעץ שתול על פלגי מָיִם אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול (תהל' א ג).  היגאה גמא בלא בצה ישגה אחו בלי מָיִם (איוב ח יא).  שרשי פתוח אלי מָיִם וטל ילין בקצירי (שם כט יט). —  מֵימֵי שֶׁלֶג, משלג שנמס:  ציה גם חם יגזלו מֵימֵי שלג (איוב כד יט), ועי' ב. שֶׁלֶג. —  וכנוי לדמעות:  על אלה אני בוכיה עיני עיני ירדה מַיִם כי רחק ממני מנחם משיב נפשי (איכ' א יו).  פלגי מַיִם תרד עיני על שבר בת עמי (שם ג מח).  מי יתן ראשי מַיִם ועיני מקור דמעה ואבכה יומם ולילה את חללי בת עמי (ירמ' ח כג).  ותרדנה עינינו דמעה ועפעפינו יזלו מָיִם (שם ט יז).  פלגי מַיִם ירדו עיני על לא שמרו תורתך (תהל' קיט קלו). —  ומליצה,  היה לִבּוֹ לְמָיִם, נבהל מאד, נפל לבו בקרבו:  ויכו מהם אנשי העי וכו' וימס לבב העם ויהי לְמָיִם (יהוש' ז ה). —  ברכיו הלכו מָיִם, מרוב בהלה:  כל ידים תרפינה וכל ברכים תלכנה מָּיִם (יחזק' ז יז).  שמועה כי באה ונמס כל לב ורפו כל ידים וכהתה כל רוח וכל ברכים תלכנה מַּיִם (שם כא יב). —  צפו מַיִם על ראש פלוני, באו עליו צרות:  צפו מַיִם על ראשי אמרתי נגזרתי (איכ' ג נד). —  באו מַיִם עד נפש:  הושיעני אלהים כי באו מַיִם עד נפש (תהל' סט ב). —  שטפוהו הַמַּיִם:  אזי הַמַּיִם שטפונו נחלה עבר על נפשנו (שם קכד ד). —  מַיִם רַבִּים:  הוי המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון ושאון לאמים כשאון מַיִם כבירים ישאון (ישע' יז יב).  ואשמע את קול כנפיהם כקול מַיִם רבים (יחזק' א כד).  מקלות מַיִם רבים אדירים משברי ים (תהל' צג ד). —  ובהשאלה, מִמֵּי פלוני, מוֹצָאוֹ, ממשפחתו:  שמעו זאת בית יעקב הנקראים בשם ישראל וּמִמֵּי4 יהודה יצאו (ישע' מח א). —  ומשל:  פוטר מַיִם ראשית מדון (משלי יז יד). —  ומצוי בתו"מ:  גורן ויקב מיוחדים שגדילים על רוב מים וכו' ירקות שהן גדילים על כל מים לפיכך מתעשר לשנה הבאה (ר"ט, ספרי דבר' קמ).  המוכר את המרחץ וכו' לא מכר לא את המגורות של מים ולא את האוצרות של עצים (ב"ב ד ו).  נותן אדם קיתון של מים לתוך ספל של מים (ר' חייא, שבת מב.).  אחר כל אכילתך אכול מלח ואחר כל שתייתך שתה מים ואי אתה נזוק (הוא, ברכ' מ.).  המקפה אכילתו במים אינו בא לידי חולי מעים (שם).  מים בולעים מים (מד"ר בראש' יג).  כאשה הזאת שהיא משקשקת עיסתה במים ומגבהת חלתה מבינתים (ר"י בן קצרתה, שם יד).  ארבעה טבעים שברא מהם הקב"ה בעולם וכו' המים למעלה מן הארץ (שם במד' יד). —  וסמי' מֵי, מֵימֵי:  גורן ויקב מיוחדין שגדילים על מי שנה שעברה יצאו ירקות שאין גדילים על מי שנה שעברה (ר"י הגלילי, ספרי דבר' קמ).  מי שפכות ומי גשמים שנתערבו בין בכלי בין בקרקע (תוספתא מקוא' א ו).  אם יהא השרץ בידו של אדם אפילו טובל במי שילוח ובכל מימי בראשית אינו טהור לעולם (שם תענ' א ח).  כשהיו שרויים בא"י לא היו שותים אלא מי גשמים ומימי נוזלים ומימי מעינות וכיון שגלו לבבל שתו מימי הפרת ומתים מהם הרבה (ר' יוחנן, פסיק' רבתי כח).  שהיו מתאוים לשתות מים ממימי ארץ ישראל (ר' ינאי הכהן, תנחומ' מסעי ה). —  ואמר המשורר:  יפה תואר וכוס יין וגנה וחמר עוף וקול מימי תעלה, צרי חושק וגיל דואג ושיר גר ועושר דש ולחולה תעלה (רמב"ע, תרשיש ג נ). —  ובכנ' מֵימָיו, מֵימֶיךָ, מֵימֵיהֶן:  הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא ברשות וכו' נפל לבורו והבאיש מימיו חייב (ב"ק ה ג).  שתה מן הבור הזה שמימיו זכין וצונן (מד"ר קהל', שמור רגליך).  טבלי בבור הזה שמימיו מטהרין (שם). —  ואמר המשורר:  אשר נחשב כגר תושב וילך לו בלא חמדה, ומטעמיו וגם מימיו וקץ ימיו במו מדה (ר"י הלוי, סליח', יצו האל).  המו גלים ברוץ גלגלים ועבים וקלים על פני הים, קדרו שמיו ויחמרו מימיו ועלו תהומיו ונשאו דכים (הוא, יועץ ומקים). —  *מֵימֶיךָ:  תלמידיך אנו ומימיך אנו שותים (ר"י בן דורמסקית, תוספת' ידים ב יו, שם סוט' ז ט, חגי' ג.). —  מֵימֵיהֶן:  מימיהן אנו שותים (ב"מ פד:).  מי הם הללו שמימיהם אנו שותים ושמותם אין אנו מזכירים (ר"ש בן רבי, הור' יד.). —  ומ"ר *מֵימוֹת:  בימה של טבריה וכו' אבל בשאר מימות לא (ערוב' פז.).  לאדם שתופס שרץ בידו שאפילו טובל בכל מימות שבעולם לא עלתה לו טבילה (רב אדא בר אהבה, תענ' טז.).  —  ובסהמ"א:  ותמצא ארץ אחרת שפירותיה בלתי ערבים או בלתי בריאים מצד שהמימות שגדלים עליהם אינם טובים (ר"י אלבו, העקרים א כה).  המימות המלוחים הם חמים מאד (ר"י זבארה, ספ' שעשוע' ט). —  *מַיִם שאין להם סוף, מֵי הים:  באותה שעה אמרתי גדולים דברי חכמים שאמרו מים שאין להם סוף אשתו אסורה (ר"ע, ירוש' יבמ' טז ד).  נפל למים בין שיש להם סוף ובין שאין להם סוף אשתו אסורה (ר"מ, תוספת' שם יד יה). —  מֵי תמצית:  מי תמצית שלא פסקו (תוספתא מקוא' א יג).  ואלו הן מי תמצית כל זמן שהגשמים יורדין וההרים בוצצין5 הרי הן כמי מעין פסקו גשמים וההרים בוצצין5 הרי הן כמי תמצית (שם). —  מַיִם מְהַלְּכִין:  מעשה בספינה אחת גדולה מפרשת לים הגדול נטלה הרוח והוליכה למקום שאין בו מים מהלכין וכו' ונטלו גדי אחד וצלו אותו ותלוהו במערבה של ספינה באה חיה גדולה לריחו והתחילה גוררת בה עד שהשליכם למים המהלכין (מד"ר קהלת, שלח לחמך). —  *מַיִם ראשונים, מַיִם אחרונים, נטילת ידים שלפני הסעודה ואחריה:  מים הראשונים מתחילין מן הגדול מים אחרונים בזמן שהם ה' מתחילין מן הגדול וכו' (ברכ' מו:).  והתקדשתם אלו מים ראשונים והייתם קדושים אלו מים אחרונים (שם נג:).  מפני מה אמרו מים אחרונים חובה מפני שמלח סדומית יש שמסמא את העינים (ר"ח בר אשי, ערוב' יז:).  מים הראשונים האכילו בשר חזיר אחרונים הוציאו את האשה מבעלה (רב דימי, חול' קו.).  מים ראשונים ואחרונים חובה, אמצעיים רשות (שם קה.). —  ומשל:  צללת במים אדירים והעלית חרס בידך (ר"ע, ב"ק צא.). —  ובסהמ"א:  ויש מי שדקדק הרבה ולא פגע בדרך הנכונה בחשבון ראית הירח אלא צלל במים אדירים והעלה חרס בידו (רמב"ם, קדוה"ח יא ב). —  ואמר המליץ:  יחמוד דבר וימס כעש חמודו, יצלל במים אדירים ויעלה חרס בידו (רש"ט פלקירא, המבקש ט). —  ועוד משל:  הוספת מים6 הוסיף קמח (מד"ר בראש' ע), לאמר:  אם הוספת דבר אחד משני דברים הבאים יחד, כמו קמח ומים בעיסה, צריך להוסיף גם השני. —  ומצוי בסהמ"א:  הוספת מים ראה שתוסיף קמח (רמח"ל, חוקר ומקבל 7). —  °פטר מַיִם, התחיל במריבה:  אנכי לא פטרתי מים ולא הייתי ראשית מדון (רשב"א, מנח' קנא' מב). —  °מַיִם מְחֻכָּמִים, שעושים בהם כשפים ורואים בהם תמונות מבֻקשות:  ויצו בלעם ויביאו לו דונג ויעש ממנו תמונת רכב ופרשים תבנית חיל אנגיאס וחיל מצרים וישימם במים המחוכמים אשר אתו וכו' ויראו אליו במים תמונת צלמי חיילות אנגיאס נופלים לפני תמונת צלמי מצרים ובני יעקב (ספ' הישר, שמות). —  וכנוי לכל החלטים שבגוף בע"ח:  כיחו וניעו ורירו ומימי האף שלו (ת"כ מצורע, זבים ב ג).  פרצוף שברא הקב"ה בבני אדם מלא הסיט יש בו כמה מעינות ואינן מתערבין זה בזה מי עינים מלוחים מי אזנים שמנים מי החוטם סרוחין מי הפה מתוקין (תנחומ' חקת א). —  ובסהמ"א:  ידע תדע כי אין טומאה בחדרי האדם כי כל מימיו לא יקראו טמאות עד היפרדם (תשו' רסע"ג על חוי הבלכי, סי' יז). —  *מַיִם בָּעַיִן7, לקוי בעדשה שבעין, שגורם עכירות הראות וגם עורון, graner star; cataracte:  הכהו על מוחו וירדו מים וחיפו את עיניו (תוספתא ב"ק ט כז). —  *מַיִם קבועים8, שהחלי אינו נרפא:  סומא אפילו בעינו אחת חורור קבוע והמים הקבועים (ת"כ אמור, פרשה ג). —  ובסהמ"א:  ארבעה מומים עוברים יש באדם ובבהמה ואלו הן גרב לח חזזית שאינה מצרית מים שיורדין בעין ואינן קבועין (רמב"ם, איסורי מזבח ב ז).  ירידת המים הוא חולי סתומי והוא לחות זרה עומדת בנקב מן הענביית (קאנון ג ג ד ט).  ומים בעין וגם הכדרה ומים בראשים (שלמה הרופא, תרג' חרוזי אבן סינא).  חולי המים  היורדים בעין הוא לחות עבה דומה אל לחות זרע האדם (נרבוני, ארח חיים ד ה, כ"י ביה"מ שכטר).  שהמים הנוזלים בעין או שאר חולי העין מונעים מראות מה שחפץ החי לראותו (ר"י אלבו, העקרים ב כד).  המים הוא רטיבות עבה יתחדש בעין בין הענבית והשבכית ויסתום נקב העין (נתן פלקיירא, צרי הגוף ג, כ"י בריט' מוז').  הכח הכפוריי אשר באמצע העין הדומה לברד ומתנאיו שיהיה בתכלית הבהירות כדי שיוטבעו בו הצורות הנראות ולא יכנס דבר בינו ובין הנראה כענין מי שירדו המים בעיניו ויתעבה הליחות הלבניית אשר לפני הכפוריי (אמו"ר א ו).  זה החולה בו כאב הראש מתמיד ופלח יתרעם מירידת המים בעינו וכל מי שירד המים בעינו יפסד הראות (כל מלאכ' הגיון, הקש).  ואפשר הוא שלרוב לחות הזקנה נזלו המים על עיניו וקמו ונתעבו מאד והוא אשר יסבב בזקנים העדר הראות (ר"י אברבנאל, ש"א ד טו). —  °מַיִם בראש:  וגם הכדרה ומים בראשים (שלמה הרופא, תרג' חרוזי אבן סינא).  ורוצה (אבן סינא) במים בראש לחות תתיילד בנערים תחת קרומות ראשיהם (פי' אבן רשד, שם). —  *מַיִם בכליות, חלי:  ומים זכין כשרים (חול' נה:). —  *וכנוי לְמֵי השֶׁתֶן:  שמע קול הגפת תריסים ונבעת וכו' רואה שימוט סייפים ומים יורדים בין ברכיו (ספרי, דבר' קצב).  שמע קול קרנות והרתיע וכו' צחצוח חרבות ומים שותתין לו על ברכיו (סוט' מד:).  בשעה שאמר יצחק ליעקב גשה נא ואמושך בני נשפכו מים על שוקיו (ר' הושעיא, מד"ר בראש' מד). —  הטיל מַיִם, השתין:  וכל המטיל מים טעון קידוש ידים ורגלים (יומ' ג ב).  המתפלל לא יטיל מים עד שיהלך ד' אמות וכן המטיל מים אל יתפלל עד שיהלך ארבע אמות (ירוש' ברכ' ג ה, ושם מגי' ג א).  (סריס חמה הוא) כל המטיל מים ואינו עושה כיפה (אביי, יבמ' פ.). —  והשתין מַיִם:  מהו שיכנס אדם בתפילין לבהכ"ס קבוע להשתין מים (ברכ' כג.). —  ומֵימָיו סתם, במשמע' זו:  כל שאין מימיו מעלין רתיחות (ר"י בן יאיר, יבמ' פ:). —  ובסהמ"א:  כל מי שבו קדחת יומית יהיה מימיו בתחלת חליו בו שמרים לבנים שוים (כל מלאכ' הגיון יח). —  *מֵי רַגְלַיִם, לשון נקיה לשֶׁתֶן:  מי רגלים שהחמיצו (תוספתא נדה ח ט).  גרף של רעי ושל מימי רגלים נוטלו ושופכו (שם שבת ג יב).  (סריס חמה הוא) כל מי שאין מימי רגליו מעלין רתיחה ויש אומרים כל שאין מימי רגליו מחמיצין (ר"י בן יאיר, שם יבמ' י ו).  (הנכנס למרחץ) חופף את ראשו בנתר ובמימי רגלים אעפ"י שעושה תקלה להבאים אחריו (שם ב"מ יא לב).  לא יטיל אדם מימי רגלים בתוך כותלו של חבירו (ב"ב א ד).  לא לוקחין ושואלין מימי רגלים מכל מקום וכו' שלא נחשדו בנות ישראל מכנסות מימי רגליהן בשעה שהן נדות (שם טהר' ה ג).  רוק שהוא יוצא ממקום טהרה הרי הוא טמא מימי רגליו שהם יוצאים ממקום טומאה אינו דין שיהא טמא (ת"כ מצורע, זבים א).  מי רגלים נתר ובורית (שבת ט ה).  מרחיקין את הזרעים ואת המחרישה ואת מי רגלים מן הכותל שלשה טפחים (ב"ב ב א).  מי רגלי אדם שהן כנגד מי רגל בהמה (טהר' ד ה).  כרוקה וכמימי רגליה (נדה ד ג).  אין מי רגלים כלים אלא בישיבה (ר' חייא, ברכ' מ.). —  ובהשאלה במשמ' דבר בזוי:  ארבעה הן שהקיש הקב"ה על קנקנן ומצאן קנקנין של מימי רגלים ואלו הן אדם וקין ובלעם וחזקיהו (מד"ר בראש' יט). —  ובסהמ"א:  והשלים מלאכת כל נקביו וגם תֻפיו, מסלות למי רגליו ודרך לחלאותיו (ראב"ע, בשם אל).  לשון כוסו (של הכילי) דבק לחכו בצמא, ושפתי שלחנו עטופים ברעב, להסך מי רגליו מפחד פן יצמא, וכן יירא לבדוק נקביו פן ירעב (ר"י חריזי, תחכמ' נ). —  *בֵּית הַמָּיִם, להטיל שם מים:  מדליקין (בליל יוה"כ) בפונדקאות ובבית המים (ר"ש בן אליקים, תוספת' פסח' ב יז).  ולא יתייחד ישראל עם הגוי לא בבית המרחץ ולא בבית המים (שם ע"ז ג ד).  לא יכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידו (ר' אבא, ירוש' ברכ' ב ג).  לא הייתי מביט באיסטרולוגי אלא בשעה שהייתי פנוי מן התורה אימתי כשהייתי נכנס לבית המים (שמואל, מד"ר דבר' ח). —  ובסהמ"א:  והמלאכות והחכמות החיצוניות כשידעם יניחם אך למען לא ישכחם יחזור עליהם בהפנותו אל בית המים (רמח"ל, דרך חכמה). —  והמיץ הנוזלי שבתוך הפרות:  הבוסר משהביא מים אוכל בו פתו בשדה (שבי' ד ח).  מי פירות שנפלו לתוכן טפות מים כל שהן (ר' מאיר, תוספת' מכשיר' א ז).  אין מבשלין את הפסח לא במשקין ולא במי פירות (פסח' ב ח).  אין כותבין לא במשקין ולא במי פירות ולא בכל דבר שאינו של קיימא (גיט' ב ג).  בשלשה פרקים בודקין את היין בקדים של מוצאי החג ובהוצאת סמדר ובשעת כניסת מים בבוסר (ר' יהודה, שם ג ח).  אין תוחבין זמורה של גפן לתוך האבטיח שתהא זורקת מימיה לתוכו (כלא' א ח).  פריו פרט לעלים ולולבים ולמי גפנים ולמי סמדר (ריה"ג, ת"כ קדוש', פרש' ג). —  *מֵי זיתים:  רצה לטהרן (את כלי הגת) מיד חולטן ברותחין או מולגן במי זיתים (ר' יוסי, תוספת' טהר' יא יו).  המים היוצאים מעוקל בית הבד עת שטוען קורות בית הבד על הזיתים הטחונין והוא מי זיתים ויש בהן צחצןחי שמן ר"ח שבת קמד: וּמֵי הכְּבָשִׁים: נותן דבילה וגרוגרות לתוך המורייס גדרך שנותן תבלין ובלבד שלא יסחטם להוציר מימיהם ירוש' תרומ' יא א. ומי הכבשים ומי שלקות (מקוא' ז ב). —  מֵי דְקָרִים, מֵי דְקָלִים, עי' *דֶּקֶר. —  ומצוי הרבה בסהמ"א בצרוף עם שמות אחרים, מֵי אׁדֶם, יין:  וכוס שהם אשר עלה ככוכב ביד משקה ומי אֹדם במעיו, כחושק קפאו מימי דמעיו עלי לחיו והאש בין צלעיו (רמב"ע, דיואן קמה, כ"י בודלי'). —  °מי אִישׁון, דמעות:  הקריבו בטוב רחשון את פרי שפתים, והציבו מי אישון ונוזלים עפעפים (רמב"ע, בסדור תימני, כ"י בריט' מוז'). —  °מֵי אמונה:  פראים אך לפת שכל רעבים, ואל מי האמונה צמאים (הוא, הקד' דיואן, כ"י בודלי'). —  °מֵי אשכול:  כבה יקוד לבי במי אשכול ומלא לי כפור, ושתה עלי לבנת פני ארץ אשר לבשה כפור (הוא, תרשיש ב נ). —  *מֵי ביצים:  תלמיד אחד בא לכאן והורה לנו על מי ביצים שאין כשירין (ירוש' שבי' ו א). —  °מֵי ברזל:  ומי הברזל המחצבי או שיכובה בהם הברזל המלובן פעמים רבות מועיל (קאנון ג יג א לא). —  °מֵי בֹּשֶׁת: ויעמד לבך בחבוק זרועות באצעדות ותפארת עכסים, ואל תברח לצפעוני קוצות עלי פנים במי בשת כבוסים (רמב"ע, הריח מר). —  °מֵי דבש:  רוב החליים החדים יצטרכו אל המזון הדק וקצתם יצטרכו אל הנהגה אשר בה הגיע אל התכלית האחרון מן הדקות לגמרי וההסתפקות על לקיחת מי הדבש בלבד (פרקי אבוקרט, תרג' בן זבארא, ביה"מ שכטר).  ומי הדבש מחזק האצטומכא ואם יהיה מבושל יזיל השתן (מ' אלדבי, ש"א ה י). —  °מֵי הדמעות:  וכוס שהם אשר עלה ככוכב ביד משקה ומי אֹדם במעיו, כחושק קפאו מימי דמעיו עלי לחיו והאש בין צלעיו (רמב"ע, דיואן קמה, כ"י בודלי').  מיקוד אהבי בין צלעי הן בקור לרגלי היקום קצו, כאשר המון מימי דמעותי בחום יכסם עד אשר קצו (הוא, תרשיש ד צ). —  °מֵי זֹקֶן:  סכלו אישים בימי נער מאין משא עתק שחו, כי מי זקן מי אפסים ובבואו מצאו מי שחו (רמב"ע, תרשיש ה ע). —  *מֵי חג, המים שהיו מנסכים בביהמ"ק בשבת שבתוך החג:  מים שניטמאו משיקן ועושה אותן מי חג ואם היו מי חג מעיקרן כבר נדחו (ר' יוחנן, ירוש' תרומ' סוף ט).  מי החג שנטמאו השיקן ואחר כך הקדישן טהורין (ר' אושעיא, פסח' לד:). —  *נסוך המים, עי' נִסּוּךְ. —  °מַיִם חַיִּים, יי"ש:  אותם הנוהגים אסור ביין נסך מותרים הם לשתות המים חיים היוצאים מאותו היין וכו' הנעשים מכח האש (אמונ' חכמ' ל).  אוהבים מים חיים או יי"ש ובעדו יתנו כל אשר להם (שבילי עולם ב, זנגמבין). —  *מֵי חלב:  מי חלב כחלב והמוחל כשמן (מכשי' ו ה).  יורה של קרפלין של בשר שהיתה אצל האש והיתה שם קדירה אצל האש שהיו בה מי חלב וכו' ובאתה גויה ושפכה ממי חלב לתוך היורה ואין ביורה ששים לבטל מי חלב שנשפכו לתוכה (מהר"מ מרוטנ', שערי תשו' תקטז). — °מֵי חֵן:  וקומה כתמר ופנים כסהר ולחי במי חן ובשתר חוצה (רמב"ע, היעמד לבי, כ"י בודלי'). —  °מֵי יַד, נדיבות:  שלום לשר הוא להמון גוים ומשפחות לאב, משקה צמאיהם במי ידו כמו נחל לאב (רמב"ע, תרשיש א קפ).  כל צר בניב פיהו בשאול יהי משכיב, כאשר במי נדבת ידו לעב משכיב (שם שם קצ). —  °מֵי לֶחִי:  הדמעות:  לו כהתה עיני תאב אל פת לחם ותם כחי ונס לחי, לא אשפכה לפני אנוש נוכל את דם יקר פני ומי לחי (רמב"ע, תרשיש ט נ).  ארץ אשר בה נעמו חיי ומי לחיי זמן לי נשטחו שטוח (הוא, דיואן נט, כ"י בודלי'). —  *מֵי מלח:  עושה הוא את מי המלח וטובל בהן פתו (שבת יד ב).  כל שנותנים לתוכה ביצה והיא שוקעת זו היא מי מלח (ר' אבהו, ירוש' שם יד ב).  אין עושין מי מלח עזין (בבלי שם קח:). —  °מֵי מַלְכוּת, כנוי לגלות:  על כן הגליתנו ובגוים זריתנו ובשאון מי המלכויות צוללנו (רסע"ג, תפלה,  יי' שפתי). —  מֵי מְנוּחוֹת, עי' מְנוּחָה.  — °מֵי העינים:  מופת היות תפת בצלעותי ומי עיני בפני עברו מי נח (רמב"ע, דיואן נט).  ואדע כי נבזה אני וסופי אין, וכי דעי רזה ויצרי חגור זין, לזאת דמי אזה כמו מימי עין, ואלך לעיר חוזה שכור בלי יין (הוא, האל התולה). —  °מֵי ענבים:  אם מי ענבים במים תמהול תשנה כתמים, איך יהיה איש אשר בו חונף ורוע כתמים (רמב"ע, תרשיש ב נה). —  °מֵי פָּנִים, בושה, שפלות:  יחשוב שופך מימי פניו בשאול הונו כשפוך דמיו (שם א סא).  הבה מיודעי ודמנו נשתה ואת כל השאֵר נאכל, אולי נהי מתים ומי פנים לא נשפכה לפני אנוש נוכל (שם ט ס).  כאשר יבקשו להשאיר מי פנים ולהשמר מהבוז והקלון (אלגזלי, מאזני צדק 13). —  מֵי ראש, עי' ראשׁ. —  °מֵי שַׁחֲרוּת:  אהה לי על זמן יקרא למי השחרות חורב, וקול שיבה ישורר בי לסף נוער אני חורב (רמב"ע, תרשיש ה ל). —  °מֵי שֵׂכֶל:  שלמו חרוזים ירדו על לב אנוש צמא למי שכל כמימי גשם, יפו ומאודם מאד צחו עדי עלו חרוזיהם למספר לשם (שם א שע). —  °מֵי שעורים:  וזה כי רוב החליים החדים יצטרכו אל המזון הדק וקצתם יצטרכו אל הנהגה אשר בה הגיע אל התכלית האחרון מן הדקות וכו' שיקח ממה שיזון מעט כמו מי השעורים (בן זבארה, פרקי אבוקרט, כ"י ביה"מ שכטר).  תרופתו הקרור ושתיית מי השעורים (נרבוני, אר"ח ב ג א, כ"י שכטר).  —  °מים שרופים:  בענין המים השרופים שקורין אותו בעלז אגוה ארדינטי ובלשון ערבי מא' אלחייא' יש מתירין אותו (תשב"ץ ג רצא).  והחושש בשניו שרפואתו לגמוע בהם מים שרופים או חומץ (חמד' הימים א, דיני שבת טו).  בכשות שמוציאין בו מים שרופין וכו' שכותשין אותן במכתשת כדי שיתנו טעם במים שרופין (שו"ת פרי הארץ, יו"ד יג). —  °מַיִם שתוקים:  לעקור כישוף קח מים שתוקים ויביא שבעה גחלים בוערות וישלח הגחלים אחד אחד אל המים שתוקים (אמתח' בנימין, שערי רפוא' ז).  קח עצם גלגולת מאדם מת וכו' ויביאו מים שתוקים ובזמן שהוא נבעת הנופל וכו' וישתה המים שתוקים (שם יא א).  קח עופרת והתך בתוך כף של ברזל וקח ספל של מים חיים שאובים ושתוקים על ראש החולה (שם).  סגולה לקדחת שלישית ילך הוא בעצמו לנהר לעת ערב וישאב מים שתוקים וישתה מן המים מעט ואח"כ ירחוץ מן המים הנ"ל יד ימנית ורגל שמאלית ובלילה שניה ילך ג"כ לשאוב מים שתוקים וישתה מעט (דרך ישרה, שער הסגולות). —  *מֵי תבונה:  וקדמתהו (החכמה) כאם וכאשת נעורים תקבלנו והאכילתהו לחם שכל ומי תבונה תשקנו (ב"ס גני' יה ב-ג). —  *מֵי תותים:  כל משקה יכול מי תותים או מי פירות או מי רמונים ושאר כל מיני פירות (ת"כ שמיני, פרש' ח).  רבי אוסר לשתות מי תותים (מהר"מ מרוטנ', שערי תשובה ב פד).

*אביק. —  אגס. —  אד. —  *אֶדֶק. —  אַמָּה, *אמת המים, אמת בית השלחין.  אפיק. —  אשׁד. —  *אשׁוּח. —  בּאר. —  * בִּעבּוע. — *בּעבּע. —  בּצּה. —  *בָּצָע, בצעים. —  *בּצץ. —  בּרֵכה. —  גֵּב, גֵּבִים. —  *גְּלִיד. —  גָּמָא, הגמיא. —  גָּמַע. —  דלה. —  דלח. —  *הבל. —  זחל, *מים זוחלים. —  *זלח. —  זלף. —  זנק. —  *זרזף. —  זרם. —  *חָסוּת, מקום יקוו בו המים באדמת חול במדבר.  חרב. —  חרבה. —  *חרדלית. —  *חשׁר. —  חשׁרה. —  טבל. —  °טחלב, ירוקה שעל פני המים. —  *טפּה. —  *יבחוּש. —  יָבָל. —  ים. —  כיור. —  כנס, מים מכונסים. —  לח. —  לקק. —  מאפליה, מקום שאין בו מים. —  מבּוּע. —  מזרק. —  *מיחם. —  מעין. —  °מפּל מים. —  *מצמץ. —  מקוה. —  *מרזב. —  משׁה. —  נבע. —  נגר, מים מוגרים. —  נֵד. —  נהר. —  נזל. —  נחל. —  *נֶקַע. —  נשׁת. —  *סילון. —  עין. —  ערה. —  ערמה, ערמת מים. —  *פינה. —  פלג. —  *פצל. —  ציה. —  צמא. —  צמאון, מקום שאין בו מים. —  *צמד המים. —  *צפור, עי' זה. —  *קולית. —  °קיטור. —  *קלח. —  קפא. —  *קרויה. —  רזב. —  רטב. —  *רֶקֶק. —  שׁאב. —  שטף. —  *שׁלה. —  *שלולית. —  שפך. —  שֹׁקֶת. —  *שׁרה. —  תעלה. —  *תפח.