פ"ע, תִּשְׁתָּע, נִשְתָּעָה, — ירא, פחד, fürchten; craindre; to fear : אל תירא כי עמך אני אל תִּשְׁתָּע כי אני אלהיך אמצתיך אף עזרתיך וכו' (ישע' מא י). הגידו האתיות לאחר ונדעה כי אלהים אתם אף תיטיבו ותרעו וְנִשְתָּעָה ונראה יחדו (שם שם כג)1. ועי' א. שָעָה. — ובסהמ"א, במליצת הכתוב: אל תירא אנכי תוחלתך אל תשתע אנכי שומרך (ינאי, אל תירא, קרוב' בראש', זולאי, כז). — ואמר המשורר: אמרר על יחידתי ואשתעה להותה אשר הרע זמני לה ועוה את נתיבתה (ר"ש הנגיד, אמרר על יחידתי, בן קהלת, אברמסון, 23). חזק ואמץ לבל תשתע לבבי (ר"י הלוי, התירא נחשים, זמורה ג, 319). באו לגן מתים וגעו בעץ דעת ועץ חיים ואל תשתעו (ראב"ע, גבהי שחקים, איגר 52; שם כהנא ב, 34). — ° וכפ"י, במשמ' הפחיד: בִלה בשרי וחיתי שתע, ביערים הֻבאתי כבהמות להתע (ר' יוסף בר שלמה, אודך כי אנפת, יוצר לשבת א חנכה).