ש"נ, במקרא רק מ"ר שֻׂכּוֹת, — צפרני בֹשׂם, Gewürznägelein; clous de giroflé; cloves: התמלא בְּשֻׂכּוֹת1 עורו ובצלצל דגים ראשו (איוב מ לא). — ואמר הפיטן במליצת הכתוב: גאוה אפיקי מגינים סגור, דוד למלאות לו בשכות עורו (יחיאל בר יצחק, קורא מקרא, מעריב ב סכות).
1 [כמבֹאר בפרוש העורך משנת תשי"ד, מדֻבר כאן על האפשרות לבשל את לויתן כדרך בשול דגים; ובכוון זה אין בצלצל לשון צלצל אלא כאלו נאמר ובבצלצל דגים (כדגמת בית פרעה במק' בבית פרעה, ועוד), ז"א cבצלים קטנים ששמים בדגים בבשולם, ועל כן גם בשכות מורה על דבר שמתבלים בו את התבשיל, בשמים בצורת שכות (הוא בכתיב מאֻחר: שִׁכּוֹת) ומסמרים (זאת משמ' שִׁכַּתֻ באשור'), וכן נקראות צפרני בֹשׂם "מסמרים" בכמה לשונות.
אמנם רבים התלבטו במלה, ועי' בספרו של Beer, D. Text d. Buches Niob, שרושם את דברי התרג' הקדומים ושל כמה מפרשים מן העמים. ואלו חז"ל דרשו מכאן את דרשתם הידועה על סוכה של לויתן, וכן התרג' הארמי: במטללתא. ועי' א. סֻכָּה. ויש בסהמ"א, שהשתמשו במלה במשמ' שִׂכִּים, וכן מביא ברודי את דברי רמב"ע הנזכרים בערך ב. סכה (רמב"ע, ענק ז, עמ' שעא) בכתיב שכות.]