1 [ידועה דעת חז"ל (וכן וולג': gallo) שהשכוי הוא התרנגול, ושבינתו בכך, שהוא יודע להבחין בין יום ובין לילה, דבר שהוא תמוה אף כשלעצמו; כי מה בינה מיֻחדת זו הדרושה לשם כך? ומענין מאמרם בירוש' ברכ' ט ב: באפריקיא קורין לנידה גלמודה וכו', ברומי צווחין לתרנגולא שכוי ע"כ, שאין כונתו, כנראה, אלא זו שיהודי רומי קוראים לתרנגול בשם מקראי זה. ואלו במד"ר ויקרא כה נאמר:בערביא צווחין לתרנגולתא שכויא, וצ"ע. אך אין זו הדעה היחידה המֻבעת בדברי החכמים, שכן בתרג' הארמ': מן יהב ללבא בינתא (על יד תרג' אחר: לתרנגול ברא ביונתא למלסא למריה), ודעה זו נזכרת בשם  יש אומרים אצל רש"י: הלב שהוא שובה וצופה ומחשב את הנולדות, , וכן ראב"ע: לשכוי הוא הלב כמו עברו משכיות לבב וכו', ואלו רלב"ג: הוא שם מענין ההשגחה וההשקפה תרגום וישקף ואסתכי והוא השכל ההיולאני ע"כ, וקרוב לזה בסורי: חזוא, מלשון סכיה שפרושה ראיה. והחדשים פרשו פרושים שונים ומשֻנים, אף כשם של כוכבים ומזלות או של עננים, אשר המקרא בודאי לא ראה בהם כל בינה. אך העורך בפירושו נמק את הדעה, שגם טחות וגם שכוי שמות כוללים לסוגי עופות (טורפים), שאין בינתם אלא הבינה הנזכרת בהמשך, שם לט כו, בנוגע לעוף נֵץ: המבינתך יאבר נ ץ וכו', כלום ממך באה לו בינה זו, וכן נאמר על בינה זו במשלי כג ד-ה, שיש לצרף שם את המלים: מבינתך הדל, הֲֲתָעוּף (כך הכתיב), ועי' בנאמר לקמן בערך שַׂכִּין. וכנראה קרובה המלה שכוי לשם שַׂכִּין וגם לשם שְׂכִיה (עי' שם', שגם הם כנויים הם לעוף העף מרום). ואפשר שאין שֶׂכְוִי אלא צורה מארכת בוי"ו במק' שׂכי.] 

2 [וש"י אברמוביץ, בספרו תולדות החיים, בנה על שם זה את הצרופים שכוי הים (תולדות החיים עמ' רלה), שכוי היער (שם עמ' קנה), שכוי המים (שם עמ' קע), שכוי הצהוב (שם עמ' קמז), שכוי השלג, שכוי הפנינים (שם עמ' קנו).

3 [ע"פ הבנה כזו באיוב לח לו,  ועי'  בהערה לכתוב.]

4 [מֻנח שהנהיגוֹ העורך ע"פ דברי השאלות בתנ"ך המיֻחסות לרסע"ג (עי' רוזנטל XXI HUCA נא): שפר גלגל המלים בדמיון שכליו, כמו גוער בים רוגע הים ויהמו גליו, ויפצר בם ויפרץ בו במליו וכו', הוא שִׂכּוּל, מעשה הַמשַׂכֵּל דברים מימין לשמאל וכד' ובפרט שִׂכּוּל אותיות והגאים במלה, הפוך סדר ההגאים והאותיות, כדגמת שמלה — שלמה וכד', metathesis, וע' ב. שָׂכַל והערה שם.]