א. שׂךְ
ש"ז,— כמו סֹךְ1: ויחמס כגן שֻׂכּוֹ שחת מעדו שכח יי' בציון מועד ושבת איכה ב ו.
1 [כנראה בא כאן השם באותה תמונה כמו בתה' עו ג: ויהי בשלם סוּכּוֹ ומעונתו בציון, ולפי זה תרגמו רֹב הקדמונים בלשון אֹהל (tentorium, σϰήνωμα, מטלתה), והתרג' הארמי: בית מקדשיה, ואמנם בהבנה זו קשה מלת כגן, כאלו הכונה לחשיפת הגן מענפיו ועליו, ואולי לא כִונו המעתיקים באחת משתי המלים (כגן שכו), אך אין הצעות החדשים משכנעות.]