1, ש"נ במקרא רק מ"ר שְׂכִיֹּות, — כמו שֶׂכְוִי, במש' עוף מיטיב עוף במרום: כי יום ליי' צבאות על כל גאה ורם וכו' ועל כל ארזי הלבנון הרמים והנשאים וכו' ועל כל אניות תרשיש ועל כל שְׂכִיּוֹת החמדה (ישע' ב יב-טז). ובסהמ"א במשמ' אוצר, כלי יקר, Schatz; trésor; treasure: ואל ישיאך לבך בנעם חמדותיו ואל יסיתך בשכיות תאותיו (ר' בחיי בן פקודה, תוכחה). ואז תשקוט ותנוח מחשבתו מדאגות העולם ושכיותיו2 (ר"י א"ת, חו"ה, חשבון הנפש ו). — ואמר המשורר: ושיחים על פני ספרי כתבנית שכיות על פני כלה כלולה (ר"ש הנגיד, כבודי מדאגה, בן תהלים, הברמן א, 76). משכית עלמות מעשה יד איש ואת ההוד והחמדה שכיותיך (ר"י הלוי, מה לך צביה, זמורה ב, 19). — °ובמשמ' פסיפס, מעשה תשבץ, כמו מַשְׁכִּית: ועל כן היו מפתחים היהודים פתוחים בהיכליהם ומציירים בבתי כנסיותיהם ציורים, והישמעאלים עושים שכיות בבתי תפלותם, כל זה להרויח הנפשות אליהם ולהתעסק הלבבות בהם (ר"י חריזי מוסרי הפילוסופים, א ח).
1 [גם התרגומים הקדומים, עד כמה שהלכו בדרך הפשט, וגם פרשנים וחכמים שבאו אחריהם הבינו מלה זו בדרך כלל כלשון יפי מראה (אולי כדבר ראוה, כמו מן שׂכה־סכה), אוצרות נחמדים, כפי שהבינו גם את המלה מַשְׂכִּית כאלו נגזרה משרש שׂכה שהוא סכא, ראה בארמ' וגם בעבר' שבתו"מ. ואין פרוש זה מסתבר, הואיל ועל דברים רמים ונשאים במרום בלבד דֻבר בכתוב ולא על דברים יפי מראה סתם, וגם במלת אניות הכונה לתרן בקלעיו המתנוסס מעל לאניות. והואיל וטבעי תאור החמדה לגבי העוף העף במרום (ועי' גם בנאמר בערך רֶנֶן על כנף רננים נעלמה באיוב לט יג, על כן נראה שיש להבין גם שכיות החמדה כמו שֶׂכְוִי ושַׂכִּין במשמ' עופות נחמדי מראה, מיטיבי עוף, וצ"ע. ובסהמ"א השתמשו במליצת הכתוב במשמ' אוצרות חמדה.]
2 [תרג' הערב' זכארפהא زخارفھا, קשוטיה.]