1, ש"נ במקרא רק מ"ר שְׂכִיֹּות, — כמו שֶׂכְוִי, במש' עוף מיטיב עוף במרום: כי יום ליי' צבאות על כל גאה ורם וכו' ועל כל ארזי הלבנון הרמים והנשאים וכו' ועל כל אניות תרשיש ועל כל שְׂכִיּוֹת החמדה (ישע' ב יב-טז). ובסהמ"א במשמ' אוצר, כלי יקר, Schatz; trésor; treasure: ואל ישיאך לבך בנעם חמדותיו ואל יסיתך בשכיות תאותיו (ר' בחיי בן פקודה, תוכחה). ואז תשקוט ותנוח מחשבתו מדאגות העולם ושכיותיו2 (ר"י א"ת, חו"ה, חשבון הנפש ו). — ואמר המשורר: ושיחים על פני ספרי כתבנית שכיות על פני כלה כלולה (ר"ש הנגיד, כבודי מדאגה, בן תהלים, הברמן א, 76). משכית עלמות מעשה יד איש ואת ההוד והחמדה שכיותיך (ר"י הלוי, מה לך צביה, זמורה ב, 19). — °ובמשמ' פסיפס, מעשה תשבץ, כמו מַשְׁכִּית: ועל כן היו מפתחים היהודים פתוחים בהיכליהם ומציירים בבתי כנסיותיהם ציורים, והישמעאלים עושים שכיות בבתי תפלותם, כל זה להרויח הנפשות אליהם ולהתעסק הלבבות בהם (ר"י חריזי מוסרי הפילוסופים, א ח).