ש"נ, במקרא רק שְׂעִירַת עזים1, — תישה, עז Ziege; chèvre; she-goat: והביא את קרבנו שְׂעִירַת עזים תמימה נקבה על חטאתו אשר חטא (ויק' ד כח). והביא את אשמו וכו' כשבה או שְׂעִירַת עזים לחטאת (שם ה ו). —  ובתו"מ: היחיד מביא כשבה ושעירה, והנשיא שעיר, ומשיח ובי"ד מביאין פר (הור' ב ו). הרי עלי תודה וכו' מן הבהמה ואיני יודע מה פירשתי, יביא פר ופרה עגל ועגלה ואיל ורחל גדי וגדיה שעיר ושעירה טלה וטליה (מנח' יז ז). —  ואמר המשורר:  עליהם יבכיון ילדי יענים ותרקד בת שעירה הצעירה  (ר"ש הנגיד, אלוה עז, הברמן א, 11).