1, שְׂעֹרָה, ש"נ, מ"ר שְׂעֹרִים, שְׂעוֹרִים, — אחד ממיני הדגן, אחד משבעת המינים שנתרכה בהם א"י Gerste; orge: barley: והפשתה וְהַשְּׂעֹרָה נכתה כי הַשְׂעֹרָה אביב והפשתה גבעל שמות ט לא. ארץ חטה וּשְׂעֹרָה וגפן ותאנה ורמון (דבר' ח ח). הבישו אכרים הילילו כרמים על חטה ועל שְׂעוֹרָה2 כי אבד קציר שדה (יואל א יא). תחת חטה יצא חוח ותחת שְׂערָה באשה (איוב לא מ). — ובמ"ר: ויאמר אל עבדיו ראו חלקת יואב אל ידי ולו שם שְֹעֹרִים (שמ"ב יד ל). ותהי חלקת השדה מלאה שְֹעוֹרִים3 (דהי"א יא יג). — ובמש' גרגרי השעורה המֻפרשים מן השבלים, במקרא רק במ"ר; וחטים וּשְׂעֹרִים וקמח וקלי וכו' הגישו לדוד ולעם אשר אתי לאכל (ש"ב יז כח). סאת סֹלת בשקל וסאתים שְׂעֹרִים בשקל בשער שמרון (מ"ב ז א). ואתה קח לך חטין וּשְׂעֹרִים ופול ועדשים וכו' ונתתה אותם בכלי אחד (יחזק' ד ט). ותחבֹט את אשר לקטה ויהי כאיפה שְׂעֹרִים (רות ב יז). — וימד שש שְׂעֹרִים4 וישת עליה (שם ג יה  ובצרופים, לחם שעורים: ויאמר הנה חלום חלמתי והנה צליל לחם שְׂעֹרִים5 מתהפך במחנה מדין (שופ' ז יג). ואיש בא מבעל שלִשה ויבא לאיש האלהים לחם בכורים עשרים לחם שְׂעֹרִים (מ"ב ד מב). ועוגת שעורים: ועגת שְׂעֹרִים תאכלנה (יחז' ד יב). — וקמח שעורים: והביא האיש את אשתו אל הכהן והביא את קרבנה עליה עשירת האיפה קמח שְׂעֹרִים (במד' ה יה). — וקציר שעורים:והם הֻמתו בימי קציר בראשנים תחלת קציר שְׂעֹרִים (ש"ב כא ט). והמה (נעמי ורות) באו בית לחם בתחלת קציר שְׂעֹרִים (רות א כב). ובלוח מגזר: ירח קצר שערם. ועי' קציר. — ובתו"מ: הזורע חטה ושעורה כאחת הרי זה כלאים, ר' יהודה אומר אינו כלאים עד שיהו שתי חטים ושעורה או חטה ושתי שעורים או חוה ושעורה וכוסמת (כלא' א ט). הרודה פת חטה ונתנה על פי חבית של יין תרומה וכו', ר' יוסי מתיר בשל חטין ואוסר בשל שעורים מפני שהשעורים שואבות (תרומ' י ג). המקלף שעורים מקלף אחת אחת ואוכל (מעשר' ד ה). אוכלים עראי מן העסה עד שתתגלגל בחטים ותטמטם בשעורים, גלגלה בחטים וטמטמה בשעורים, האוכל ממנה חיב מיתה (חלה ג א). עד הקציר, עד שיתחיל העם לקצור קציר חטין אבל לא קציר שעורים (נדר' ח ד). שבועה שלא אוכל ואכל פת חטין ופת שעורין ופת כוסמין וכו' (שבו' ג ב). טענו חטין והודה לו בשעורים פטור (שם ו ג). ראה ריב"ז ריבה אחת שהיתה מלקטת שעורים מבין גללי בהמתן של ערביים (כתוב' סו :). — *כשעורה, שעור שנתנו חכמים, כגֹדל גרגיר השעורה: על אלו טומאות הנזיר מגלח על המת וכו' ועל עצם כשעורה, על מגעו ועל משאו (נזיר ז ב). עצם כשעורה, הפורש מאבר מן החי, ר' נחוניא מטמא וכו' (עדי' ו ג). כשעורה שאמרו לא גדולה ולא קטנה אלא בינונית זו מדברית (כלים יז ח). ועל הנוגע בעצם זו עצם כשעורה, אתה אומר זו עצם כשעורה או אינו אלא אבר מן החי וכו' (ספרי חקת קכט). מיכן שאין השד יכול לבראות בריה פחות מכשעורה (ר' אליעזר, סנהד' סז:). — *ובתמונה, על כן אדם: ופלשתים נאספים וכו' ר' יעקב דכפר חנן אמר עדשין היו אלא שהיתה ענבה שלהן יפה כשל  שעורים, אמר ר' לוי אילו הן הפלשתים שהיו באין זקופין כשעורים והולכין להן נמוכים כעדשים6 (ירוש' סנהד' ב ה). ועי' ענבה. — *שעורה של אֹרז, צרוף לא ברור כל צרכו7: נאמנין על החטין ואין נאמנין על הקמה ולא על הפת, נאמנין על השעורה של אורז ואין נאמנין עליו בין חי בין מבושל (פאה ח ג). מהו מפני גזל השבט, א"ר חנניא נפני הטורח הגע עצמך שהיתה שעורה של אורז נחת רוח הוא לאדם להיות כותש כל שהוא הגע עצמך שהיתה שבולים וכו' (ירוש' תרומ' א ד). —  ובסהמ"א: ואלו נוטלין אחד מששים וכו' ותרומת הקצח והקליסין והחרובין והגמזיות והתורמוסין ושעורים אדומיות וכיוצא בהן (רמב"ם תרומ' ג ג). וכמה היא פרוטה משקל חצי שעורה של כסף נקי, וכמה הם שתי מעין משקל שתים ושלשים שעורות כסף מזוקק (הוא טוען ונטען ג א). ורבותי הודו שכפירת הטענה הוא משקל תשע עשרה שעורות וחצי שעורה מן הכסף (שם ב). השעורים קרים בגופו של אדם מעוררים את הרוחות טובים לריאה דוחים חום הקדחת (אסף הרופא, כ"י 32). — °והאכילוהו שעורים, לגנאי, האכילוהו כבהמה: על הצועקת או כנוס או פטור, האמת נכופנו לכנוס, שעד שנכופנו לפטור שלא כהלכה נכופנו לכנוס כהלכה וכו'. ואלו באנו לכוף ליתן גט יאמרו אחרינו האכילום קמח שעורים8 (תשוב' ר"ת, הוצ מק"נ צ' 165). — °ובהשאלה, מֻרסה שעל עפעף העין כדמות שעורה: Gerstenkorn; grain d'orge; sty השעורה היא מורסה ארוכה נראית על שפת העפעף דומה לשעורה בתבניתה (קאנון ג ג ג יא).