1, ש"ז, סמי' שְׂעִיר, מ"ר שְׂעִירִים, שְׂעִרִים, סמי' שְׂעִירֵי, — א) תיש, זכר מן העזים, Ziegenbock; bouc; he-goat: וסמך ידו על ראש הַשָּׂעִיר ושחט אותו (ויק' ד כד). וְהַשָּׂעִיר אשר עלה עליו הגורל לעזאזל יעמד חי לפני ה' (שם יו י). והמשלח את הַשָּׂעִיר לעזאזל יכבס בגדיו (שם שם כו). — ובצרוף המפֹרש שעיר עזים, שעירי עזים: וישחטו שְׂעִיר עזים ויטבלו את הכתנת בדם (בראש' לז לא). ומאת עדת בני ישראל יקח שני שְׂעִירֵי עזים לחטאת (ויק' יו ה). שְׂעִיר עזים אחד לחטאת (במד' ז יו). — ושעיר חטאת: ואת שְׂעִיר החטאת דרֹש דרש משה והנה שרף (ויק' י יו). ואת פר החטאת ואת שְׂעִיר החטאת אשר הובא את דמם לכפר בקדש יוציא אל מחוץ למחנה (שם יו כז). וּשְׂעִיר חטאת אחד לכפר עליכם (במד' כח כב). שבעת ימים תעשה שְׂעִיר חטאת ליום (יחזק' מג כה). ויגישו את שְׂעִירֵי החטאת לפני המלך והקהל ויסמכו ידיהם עליהם (דהי"ב כט כג). — והצפיר השעיר: והצפיר הַשָּׂעִיר מלך יון (דני' ח כא). — ובתו"מ: אמרו לו לכהן גדול הגיע שעיר למדבר, ומניין היו יודעין שהגיע שעיר למדבר וכו' (יומא ו ח). יש בה ידיעה בתחילה וכו' שעיר שנעשה בפנים ויום הכפורים תולה עד שיודע לו וכו' אין בה ידיעה בתחילה וכו' שעיר הנעשה בחוץ ויוה"כ מכפר (שבוע' א ב-ג). חטאת הצבור שעירי ראשי חדשים ושל מועדות (זבח' ה ג). כל קרבנות הצבור וכו' ר' שמעון אומר שעירי עכו"ם (מנח' ט ז). חל יום הכפורים להיות בשבת וכו', חל להיות ערב שבת, שעיר של יוה"כ נאכל לערב (שם יא ז). — ובפרט, *שעיר המשתלח: מניין שקושרין לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח, שנאמר וכו' (שבת ט ג). פרה ושעיר המשתלח ולשון של זהורית באין מתרומת הלשכה (שקל' ד ב). כשם שוידויו של שעיר המשתלח מכפר על ישראל, כך וידויו של פר מכפר על הכהנים (שבוע' א ז). — *שעירים הנשרפים: הרואה כהן גדול כשהוא קורא, אינו רואה פר ושעיר הנשרפין, והרואה פר ושעיר הנשרפין, אינו רואה כהן גדול כשהוא קורא (יומא ז ב). פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים, דמן מתיר את אימוריהן ליקרב (זבח' ד ד). פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים מועלין בהם משהוקדשו (מעי' ב ב). — ואמר המשורר: וכל עז בנמרים כטלאים וגורי כל אריים כשעירים (רמב"ע, ענק א, ברודי, שכ). — ב) ובהשאלה, ככנוי לשדים2, שתֹארו כדמות שעירי עזים שחֹרים, Bockdämon; démon; demon: ולא יזבחו עוד את זבחרים לַשְּׂעִירִים אשר הם זֹנים אחריהם (ויק' יז ז). ורבצו שם ציים וכו' וּשְׂעִירִים ירקדו שם (ישע' יג כא). ופגשו ציים את איים וְשָׂעִיר על רעהו יקרא (שם לד יד). ויעמד לו כהנים לבמות וְלַשְּׂעִירִים ולעגלים אשר עשה (דהי"ב יא יה). — ובתו"מ: כשעירים עלי דשא, כאדם שהולך ללמוד תורה (תחילה) בתחילה נופלת עליו כשעיר ואין שעיר אלא שד (ספרי דבר' שו). שעיר בשעיר מיחלף (ברכ' סב.). כשעירים עלי דשא, זו רוח מזרחית שמסערת את כל העולם כשעיר (ב"ב כה.). ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים, ואין שעירים אלו אלא שדים שנא' ויזבחו לשדים, ואין שדים אלו אלא שעירים (ויק' רבא כב). — ואמר המליץ: עיני משחיתים כנחשת קלל נצצו יחד משפחות השעירים ושדים התלכדו (ניר דוד לשלום הכהן, ד, אז עוררו).