שָׂעִר, ת"ז, שְׂעִרוֹת1,  — בעל שער, מכֻסה שער, behaart; poilu; hairy: ויאמר יעקב וכו' הן עשו אחי איש שָׂעִר ואנכי איש חלק (בראש' כז יא). ולא הכירו כי היו ידיו כידי עשו אחיו שְׂעִרוֹת (שם שם כב). ועי' שֵׂעָר. — ובסהמ"א: דרך בשר איש להיות שעיר (רש"י, יבמות פ:). אם יהיה אצלו יותר רך מן הטבע או יתר קשה או יתר שעיר מהטבעי (קאנון א ב, ב ג). ותהיה החפיפה בדבר שעיר (שם א ג, ב ג). והיה לזה משיג הפכיים רבים רצוני החום והקור והלח והיבש והקשה והרך והדבק והנפרד והשעיר והחלק (אמונה רמה לראב"ד א ו, 27). בתחלה כאשר יצאו מהביצים וכו' ואז גופם ארוך ועגול בלי רגלים או קצרי רגלים שעירים או חלקים (לינדא, ראשית למודים א, כג.). — ואמר המשורר: וכל גויה בהתגלח שעירה תהי אחר אשר תהיה חלקה (ר"ש הנגיד, ידידותך, הברמן ב, 28).