קל לא נמצא.

— הִפע', *הִשְׂעִיר1, — העלה שֵׂעָר, היה שָׂעִיר, בעל שערות: וושט נתנו בו חכמים שיעור וכו', למטה עד כמה אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה עד כדי שישעיר2 (חולין מד.). א"ל שמואל לרב יהודה שיננא לא תעביד עובדא עד שישעיר3 (נדה כה:). — ובסהמ"א: מקום השחיטה וכו' בושט מתחלת המקום שכשחותכין אותו מתכווץ עד מקום שישעיר ויתחיל להיות פרצין פרצין ככרס (רמב"ם, הלכות שחיטה א ה). קטן שלא צמח זקנו ולא השעיר ראשו (ר"ש משאנץ, נגע' ו ח).