פ"י, שָׂעֲרוּ, שׂׂעָרוּם, יִשְׂעָרֶנּוּ, יִשׂעֲרוּ, שַׂעֲרוּ —  א) כנראה במשמ' העיף בסערה, הדף ברוח: בטרם יבינו סירתיכם אטד כמו חי כמו חרון יִשְׂעָרֶנּוּ1 (תהל' נח י). — ב) כנראה במשמ' ירא והעריץ: יזבחו לשדים לא אלה אלהים לא ידעום חדשים מקרב באו לא שְׂׂעָרוּם2 אבתיכם (דבר' לב יז). — וכפ"ע במשמ' נאחז כאלו בשער, בסערת הרעם, נזדעזע: שמו שמים על זאת וְשַׂעֲרוּ3 חרבו מאד נאם יי' (ירמ' ב יב). כל  ישבי האיים שממו עליך ומלכיהם שָׂעֲרוּ שַׂעַר4 רעמו פנים (יחזק' כז לה). והשמותי עליך עמים רבים ומלכיהם יִשְׂעֲרוּ עליך שער (שם לב י). 

— נִפע', נִשְׂעַר, נִשְׂעֲרָה, — בא ברוח סערה: אש לפניו תלך וסביביו נִשְׂעֲרָה5 מאד (תהל' נ ג). — ובסהמ"א, ואמר המשורר: כי נבהלה נפשי גם נשערה שער (רשב"ג, שער פתח, ביאליק-רבניצקי ב, 3). 

— פִע', שִׂעֵר, וִישַׂעֲרֵהוּ, —  הדף ברוח, העיף, im Strum forttreiben; chaser á la tempête; to whisk off in a storm: ישאהו קדים וילך וִישַׂעֲרֵהוּ ממקמו (איוב כז כא). —  ואמר המשורר: בבא קצו תשערהו6 באמת בצעו תנערהו (רשב"ג, אנושים וענושים, ביאליק-רבניצקי ב, 82).

— הִפע', °הִשְׂעִיר7, — גרם לזעזוע: ד"א שעיר, שמשעיר את הבריות (מדרש הגדול בראש' וישלח, מרגליות, תקס). 

— הִתפ', הִשְׂתָּעֵר, יִשְׂתָּעֵר, — בא בשערה, eicher strümen; s`avancer (comme) en tempête; to come (as) in a storm: ובעת קץ יתנגח עמו מלך  הנגב וְיִשְׂתָּעֵר עליו מלך הצפון ברכב ובפרשים ובאניות רבות (דני' יא מ). — ואמר המשורר: או ים זעפם לך ישתער לו לב רחב כחול פנה (יוסף בן סהל, איכה יועם, שער השיר, 87). ישן ולבו בֹער ומשתער צא נא והנער ולכה באור פני (ר"י הלוי, ישן ולבו ער, זמורה י, 650). עתה מה אֹמר ובאתי מאומר ולבי ישתער כי הייתי מגבול שעיר (ראב"ע, מכתב אל ר' שמואל ן' גאמע, כהנא ב, 40).