1, ש"ז, — סמי' שְׂעַר, שַׂעַר2, כנ' שְׂעָרֵךְ, שַׂעְרֵךְ2, שְׂעָרוֹ, שְׂעָרָהּ3, — שם קבוצי לכל השערות שבגוף האדם והבהמה, Haar`e; cheveu(x); hair`s : וראה הכהן את הנגע בעור הבשר וְשֵׂעָר בנגע הפך לבן (ויקר' יג ג). וראה הכהן והנה שאת לבנה בעור והיא הפכה שֵׂעָר לבן (שם שם י). וראה הכהן והנה מראה שפל מן העור וּשְׂעָרָהּ הפך לבן (שם שם כ). וראה הכהן את הנגע והנה מראהו עמֹק מן העור ובו שֵׂעָר צהֹב דק (שם שם ל). הנך יפה רעיתי וכו' שַׂעֲרֵךְ כעדר העזים שגלשו מהר גלעד (שה"ש ד א). — ושער ראש:  וגלח הנזיר פתח אהל מועד את ראש נזרו ולקח את שְׂעַר ראש נזרו ונתן על האש (במד' ו יח). ובגלחו את ראשו וכו' ושקל את שְׂעַר ראשו (ש"ב יד כו). —  ושער הרגלים: ביום ההוא יגלח אדני בתער השכירה בעברי נהר במלך אשור את הראש וְשַׂעַר הרגלים וגם את הזקן תספה (ישע' ז כ). —  וגלח את השער: וכבס המטהר את בגדיו וגלח את כל שְׂעָרוֹ וכו', והיה ביום השביעי יגלח את כל שְׂעָרוֹ את ראשו ואת זקנו ואת גבֹת עיניו ואת כל שְׂעָרוֹ יגלח (ויקר' יד ח-ט). — וגדל שער: עד מלאת הימִם אשר יזיר לה' קדש יהיה גדל פרע כל שְׂעַר ראשו (במד' ו ה). — ומרט משערו: וכשמעי את הדבר הזה קרעתי את בגדי ומעילי ואמרטה מִשְּׂעַר ראשי וזקני ואֵשבה משומם (עזרא ט ג). — וצָמח או צִמַּח שער: ואם בעיניו עמד הנתק וְשֵׁעָר שחר צָמַח בו וכו' (ויקר' יג לז). ויחל שְׂער ראשו לְצַמֵּחַ כאשר גֻלח (שפט' יו כב). שדים נכנו וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ (יחזק' יו ז). — ואדרת שער: ויצא הראשון אדמוני כלו כאדרת שֵׂעָר ויקראו שמו עשו (בראש' כה כה).  והיה ביום ההוא יבֹשו הנביאים איש מחזיֹנו בהנבאתו ולא ילבשו אדרת שֵׂעָר למען כחש (זכר' יג ד). — ובעל שער: איש בעל שֵׂעָר  ואזור עור אזור במתניו (מ"ב א ח)4. — ובתו"מ: הנוטל צפרניו זו בזו או בשניו וכן שערו וכן שפמו וכן זקנו וכו' (שבת י יא). אבשלום נתגאה בשערו לפיכך נתלה בשערו (סוטה א ח). אלו אסורין ואוסרין בכל שהן יין נסך וכו' ושער נזיר (ע"ז ה ט). הצמר שבראשי כבשים והשער שבזקן תישים והעצמות והגידים וכו' (זבח' ט ה). המת מבחוץ ושערו בפנים הבית טמא (אהל' ג ד). בהרת ובו שער לבן או שער שחור טמא. אין חוששין שמא מיעט מקום שער שחור את הבהרת (נגע' ד ד) . הנתקים מיטמאין בשני שבועות ובשני סימנים בשער צהוב דק ובפשיון. בשער צהוב דק לקוי קצר וכו'. עד שאנו למדים מן הקנה נלמד מן השער, דק שערו של פלוני, דק לקוי קצר, לא דק לקוי ארוך (שם י א). שיער כדי לגבל בו את הטיט5 (תוספת' שבת ח טו). הלכה למשה מסיני שיהו כותבין בעורות וכותבין בדיו ומסרגלין בקנה וכורכין בשיער וכו'. וצריך שיהא כותב על הגויל במקום השיער ועל הקלף במקום נחושתו (ירו' מגיל' א יא, עא.). שומא שיש לה שיער בין בגדולה בין בקטנה בין בגוף בין בפנים הרי זה מום (שם כתוב' ז ט). שער באשה ערוה (ברכ' כד.). פוך מעביר בת מלך6 ופוסק את הדמעה ומרבה שיער בעפעפים (שבת קט.). האשה שיוצאת ליהרג ואמרה תנו שערי לבתי נותנין (ערכ' ז:) . אותו בן טובים בעל קומה ושיניו נאות ושערו שחור וחוטמו נאה (מד"ר קרח יח). שכל שער ושער שבאדם ברא לו מעין בפני עצמו (תנח' תזריע ח). — ובצרופים, *שער מדֻלדל: מעשה בזכר של רחלים זקן ושערו מדולדל וכו' (בכורות ה ג). — ושער הפקֻדה, שער בבהרת שפקד ובקר אותו הכהן7: הוא היה מטמא שער הפקודה ודם הירוק (עקביא בן מהללאל, עדיות ה ו). ועי' פְּקֻדָּה, — *ובתמונת הרבוי: הריני נזיר כשער ראשי וכעפר הארץ  וכחול הים הרי זה נזיר עולם וכו' האומר הרי עלי נזירות כשער ראשי וכו' (נזיר א ד). —*וחוטי שער: יוצאת אשה בחוטי שיער בין משלה בין משל חברתה בין משל בהמה (שבת ו ה). —*וקלעי שער: מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי (יומא מז.). —*ושיטה של שער: איזהו קרח, כל שאין לו שטה של שער מקפת מאזן לאזן (בכורות ז ב). שני נתקים זה בצד זה ושטה של שער מפסקת ביניהן וכו' (נגע' י ו). —*וגִדֵּל שער,*וגִדּוּל שער: מי שעלתה לתוך ידו בהרת כסלע וכו' לגדל שער לבן אינה ראויה ולפשיון אינה פושה וכו' (נגע' ט ג). מכה שאינה ראויה לגדל שער (שם י י). כמה הוא גידול שיער פרע שלשים יום (ירוש' נזיר א ג, נא.). אין פריעה אלא גידול שיער (ר' אליעזר, מו"ק טו.). וגדול שער הוא לשון צער ואבל (מד"ר במד' נשא י). —*ונגזז שער: כשער הזה שנגזז ונחלף וכצפרנים הללו שנגזזין ונתחלפין וכו' (שם שה"ש, אל גנת אגוז). —*ונולד שער: לא היה בו שער לבן ונולד לו שער לבן (נגע' א ו). הבא כולו לבן יסגיר, נולד לו שער לבן יחליט (שם ח ז). נולד לו שער שחור טהור (שם י ח). —*והכביד שער: מה בין נזיר עולם לנזיר שמשון, נזיר עולם הכביד שערו מיקל בתער וכו', נזיר שמשון הכביד שערו אינו מיקל וכו' (נזיר א ב). — וכלשון גזמה,*מכר שער ראשו, מכר כל אשר לו: אפילו אתה מוכר שער ראשך אתה נותן לה כתובתה (ר"ע, נדר' ט ה). —*ונשר שער: שער בכור בעל מום שנשר והניחו בחלון וכו' (בכורות ג ד).*ונשר בשער: כנזיר הזה שמנשרים בשערו ואומרים לו למה שערו של זה גדול (פסיק' רב' לא, מא"ש, קמג.). —*והשיר את השער: לא יחוף (הנזיר) באדמה מפני שמשרת את השער (ר' ישמעאל, נזיר ו ג). אנפקינון8 שמן זית שלא הביא שליש ולמה סכין אותו מפני שמשיר9 את השער ומעדן את הבשר (ר' יהודה, פסח' מג., וכן מו"ק ט: ומנח' פו.). —*וסחט את השער: הממחק את הכרישה והסוחט שערו וכו' (מכשיר' א ה).  *וסלסל בשערו: עד מתי אתה מסלסל בשערך (ר"ה כו:, מגלה יח.). —*וסתר את השער: עד שהוא מגלה את לבה (של הסוטה) וסותר את שערה (סוטה א ה). אמר ירמיהו וכו' נטלתי עיני וראיתי אשה אחת יושבת בראש ההר [לבושיה] שחורים ושערה סתור צועקת מבקשת מי ינחמנה (פסיק' רב', ויהי בעת שסרחה, מא"ש, קלא:). על מי אבכה ועל מי אסתור שעריי (שם). —*והעביר את השער: אילו זה מגלח להעברת שיער יפה היית אומר שהנזיר מגלח להעביר שיער ומצורע מגלח לגידול שיער וכו' (ירוש' נזיר ב י). —*והעלה שער: הראש והזקן עד שלא העלו שער והדלדולין שבראש ושבזקן נידונין כעור הבשר (נגע' ו ח). כל מקום (בפרה אדֻמה) שניטל ולא העלה מקומו שער אדום פסולה (פרה ב ב). —*וענג את השער, עי' א. עָנַג. —*ופרסם את השער, עי' *פִּרְסֵם. — * וצִמֵּת את שערו: והאשה הזאת כשמצמת10 שערה לאחוריה והוא תכשיט לה וכו' (ר' לוי, מד"ר שה"ש, הנך יפה). —*ושִחת את השער,*והשחית את שערו: בני מה ראית לשחת שער נאה זה (שמעון הצדיק, תוספת' נזיר ג ז, בבלי נזיר ד:). בני מה ראית להשחית את שערך זה הנאה (שמעון הצדיק, ירוש' נזיר א ו, בבלי נדר' ט:). —*ותלש את השער: וכבש עשו לו מפני הבבליים שהיו מתלשים שערו ואומרים לו טול וצא טול וצא (יומא ו ד). השוחט את הבכור עושה מקום בקופיץ מכאן ומכאן ותולש השער וכו' וכן התולש את השער לראות מקום המום (בכורות ג ג). עמד ותלש בשערו צעק ובכה (כלה רבתי ב). — ושֵׂעָר או שַׂעַר במשמ' ענף של עץ11: הכל מפסיק לזרעים ואינו מפסיק לאילן אלא גדר ואם היה שער כותש אינו מפסיק אלא נותן פאה לכל (פאה ב ג). נוטע אדם קישות ודלעת לתוך גומא א' ובלבד שתהא זו נוטה לצד זו וזו נוטה לצד זו ונוטה שער של זו לכאן ושער של זו לכאן (כלא' ג ה). מעשה בצלמון בא' שנטG את כרמו ט"ז על ט"ז אמה והיה הופך שער ב' שורות לצד א' וזורע את הניר ובשנה האחרת היה הופך את השער למקום אחר וזורע את הבור (שם ד ט). מעבירין מעל השלחן פירורין פחות מכזית ושער של אפונין ושער עדשים מפני שהוא מאכל בהמה (שבת כא ג).12 — ובסהמ"א בשמושים מרֻבים, מעין השמוש במקרא ובתו"מ, וגם בבטויים כגון °בשער ראשה, במשמ' ערֻמה ובלא נדוניה: שנתרצה מבלי אונס לישא את פלונית בת דודו בשער ראשה, פי' מבלי נדוניא שתכניס לו (תשובות ר"י אבן מיגש קל"ה). — °ואהל של שער: והיו זורעים וקוצרים ויושבים באהלים של שיער (בראש' רבתי, אלבק, עמ' 126). — ובהשאלה כשם לצמחים, °שער גברא: ועוד עשב הנקרא בלשון יוונית ארינתון הוא פיליטריכון ונקרא בלשון ארם שער גברא צומח בבארות ובצירים ובמעיני המים (אסף הרופא, כ"י 47:). — °ושער הגדמות: שער הגדמות ובלשון ערבי שער אל גול, והוא עשב דק צומח בשפתות הבריכות ושקתות המים והנקרות ובתוך הבארות וכו' (קאנון ב, לוח הסמים). — ואמרו פיטנים ומשוררים: בנפשי יעלות ביפי כלילות בשער כלילות ובפני לבנות (רמב"ע, ענק, ברודי, שלג). מסוה צבעים מעלי שער הסר ומשכית השקרים גל (שם, שנג). אין לאנוש מועיל בעת ירוץ שנות שער ראשו וצבוע (שם, שנד). אדמה מאפל לילי למשחר קוֻצה משער עלמה מרוטה (שם, שע). צהובת שער תמימת יפי צביה ואיך כארי תטרפי (ר"י הלוי, שלום לצביה, זמורה ב, 40). ולמה לסריסים יוסר שער זקנם ולמה יחסר דינם בשער אשר בראש (ראב"ע, שאלות לו-לז, כהנא ב, 23).