1, ש"נ, — דֹּפִי, האשמה, Tadel; blame; rebuke:  הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תָּהֳלָה  (איוב ד יח). —  ובסהמ"א:  וכל המתפלל בדברי פיוטים לזאת הקהלה תְפִלתו תִפְלה ותְהִלתי תהלה (ר"י חריזי, תחכ' כד, 224).  תהלה ותהלה בפיהם נפגשו (אסף ג כז).