ש"נ, — יגון, עצב, Kummer; chagrin; grief: דלפה נפשי מִתּוּגָה קימני כדברך (תהל' קיט כח). בן חכם ישמח אב ובן כסיל תּוּגַת אמו (משלי י א). גם בשחק יכאב לב ואחריתה שמחה תוּגָה (שם יד יג). ילד כסיל לְתוּגָה לו ולא ישמח אבי נבל (שם יז כא). — ואמר המשורר: מאז זמן יוסר בתוגותיו משכיל וכל ישא וינחם (רמב"ע, ענק, ברודי, שנד). אם יחליק לך עולם לשון חשב אותו חובר חבר כי טוב דרכו לתאים תוגות בלבבות ולהפריד חבר (שם, שעח). לזאת אספדה ומר אלמדה ואנהה עוד נהי נהיה לשאגותי בתוגותי וימאסו כמו מים (ראב"ע, אהה ירד, כהנא א, 141).