קל לא נמצא במקרא.

— פִע', תִּוָּה, במקרא רק וַיְתָו, — כתב, רשם, schreiben, zeichnen; écrire, dessiner; to write, draw: וַיְתָו (דוד) על דלתות השער ויורד רירו אל זקנו (ש"א כא יד)1.

— הִפע', וְהִתְוִיתָ, — כמו פִע': ויאמר יי' אלו2 עבר בתוך העיר בתוך ירושלם וְהִתְוִיתָ תו על מצחות האנשים הנאנחים וכו' (יחזק' ט ד)3. — ובסהמ"א: שקו המדה הוא החוט שמכונין בו הבנין ומתוין אותו בו (השרשים לריב"ג, שרש קוה). — ואמר הפיטן: צליחת ירדן בו להתוות צפית שה לבית אבות (ר"א קליר, אתית עת, קרוב' לפרש' החדש). המלך להתחנן לו באתי אותי להתוות לחיים טובים מדשן ביתו להרוות (מלך אחד יהיה, סליח' לערב ר"ה). והמכתב מכתב אלהים לאששה חקקם זה כנגד זה לדרשה כונם והתום חמשה מול חמשה (שמעון בן אבון, שבוית מרום, יוצר ליום ב' שבועות).

— נִפע', °נִתְוָה, — שרשמו את תאורו, שתארו אותו4: אשר לא יתוה במעון גם נוה לבלתי ישתוה בשבת הנוצרים (רשב"ג, תחלת החכמה, ביאליק-רבניצקי א, 70). מעון הדור אשר לא נתוית וציון למושב אוית (הוא, מעון אדיר, שם ב, 175). הוער מקדם וממזרח הובא וצדק לרגלו נקרא ונתוה (ר' בנימין בן זרח, אהבת עזוז, סליח' ה' עשי"ת).

— הָפע', °הָתְוָה, — שהתוו אותו: אשר התוו התוות באותות נשתוות כמספר המצוות ובהם נאמרים (אזהרות לרשב"ג). התווה עלי מצח לבנה ועלי לחיי בנות עיש וכימה הרשמו (רמב"ע, יום מרכבות, ברודי א, קכה).