תּוֹמָה

°, ש"נ, — כמו תְּאוֹמָה: תומה1 היתה עם בנימין וכו' תומה2 היתה עם דינה וכו' (מדרש הגדול, ויגש מו כו, מרגליות, תשפ). ועי' *תְּאוֹמָה, *תְּיוֹמָה.



1 [נ"א: תיומא, תימא.]

2 [נ"א: תיומה.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים