תְּאוֹמָה
ש"נ, — מי שנולדה ביחד עם אח או אחות: תאומה היתה עם דינה וכו' תאומה היתה עם בנימין וכו' (ב"ב קכג.). קין ותאומתו והבל ושתי תאומותיו (מד"ר בראש' כב). תאומה יתירה נולדה עם הבל (שם). — *ובשמוש משאל, גם לגבי מי שאינה אחות תאומה ממש, שוה בגיל: אחתי יונתי תמתי וכו' ר' ינאי אמר תאומתי1 כביכול לא אני גדולה ממנה ולא היא גדולה ממני. ר' יהושע דסיכניה בשם רבי לוי תאומתי מה התאומים הללו אם חושש אחד מהם בראשו חבירו מרגיש2 וכו' (מד"ר שה"ש, אני ישנה).
1 [עי' תַּם, הערות.]
2 [השוה במובא מתו"מ (מד"ר שה"ש, שני שדיך) בערך תְּאוֹם, תאומים.]