תּוֹפֵר

° 1, ש"ז, — מי שאומנותו לתפֹר, חיט: מה התופר הזה תחלה קורע ואח"כ תופר, כך א"י וכו' (מדרש תמורה ג כב, ביהמ"ד ילינק א, 112). ויוסיפו להעליל וכו' על רב מרדכי תופר ועל רב רפאל כהן (דברי הימים של האפיפיור פאולו הרביעי, תרביץ ב, 485). ולקח ראיה בזה מהמשך לשון בני אדם האומרים מה מלאכתך ויענה אורג או תופר (ר"א הקראי, גן עדן, הדבור במצות שבת, כב:).



1 [במאמר שבתו"מ: תופרי כסות תופרין כדרכן בלבד (כלאים ט י), אין תופר אלא בינו' פוע', במשמ': הבאים לתפר כסות.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים