°, תועלתיי, ת"ז, — שיש בו משום תועלת, מועיל, ;nützlich utile; useful: והאיש החכם כשימצא סם או משקה תועלתיי לבריאות גופו יודה וישבח ליוצר הכל (מנחת קנאות לר"י מפיסא, 113). וכן החכמה היא תועלתיית (ר"י מסיר ליאון, נופת צופים, 81). כי בהיות בהרכבת הנמצאות וכו' תכונות רבות עשויות בחכמה מכוונת לצורך איזה טוב הכרחי או תועלתיי וכו' (ספורנו, אור עמים, לז:)1.