תור

1 ממנו יְתוּר2, א. תּוֹר, ב. תּוֹר, תּוֹר,  °תִּיּוּר, *תַּיָּר, ועי' אֶתֶר, תָּר.



1 [עקר משמ' המלה היא כנראה הלך ושוב, ובמשמ' זו בא באשור' תָרֻ (ובבנין פִע' תֻרֻּ), בער' תַארַה تارة, פעם (אחר פעם), ואך בהשאלה ממֻשג זה בא תור לשמש כלשון רגול (תור את הארץ) וחקר (תרתי בלבי), וקרובה לכך משמ' הפעל זה בשומרונ'.]

2 [עי' בהערות המחבר ל־° א. יְתוּר, °ב. יְתוּר.]